מי נחשב לעובד ציבור?
כפי שאמרנו, עובדי הציבור מהווים מרכיב מהותי ובלתי נפרד מהתנהלות מערכות הממשל בישראל, ומכאן שהפרעה לעבודתם כמוה כפגיעה בחברה בכללותה. זוהי הסיבה להיות הפרעה לעובד ציבור עבירה פלילית הנושאת עונש מאסר של שנה אחת, ובהמשך גם נבין מהי אותה "הפרעה". לפני כן, חשוב לציין כי סעיף 34 כ"ד לחוק העונשין קובע מהם התפקידים הנחשבים בתור "עובד ציבור". על הרשימה נמנים בין היתר עובדי הביטוח הלאומי, מועצות דתיות, רשויות חינוך מקומיות ורשויות מקומיות בכלל, וכן עובדי לשכות התעסוקה. אליהם מצטרפים עובדי עירייה למיניהם כגון עובדים סוציאליים ופקחים, שופטים ובעלי תפקידים במערכת המשפט, שוטרים ונציגי מערכת האכיפה, עובדי קק"ל וחברי ההסתדרות הציונית, וכן אנשים המועסקים בקרנות, מפעלים וגופים שממשלת ישראל שותפה בהנהלתם.
הגדרות העבירה
בעבירת הפרעה לעובד ציבור עוסק סעיף 288א לחוק העונשין, הקובע כאמור ענישה מרבית של שנה מאחורי סורג ובריח בגין הפעולות הבאות: "מפריע ביודעין לעובד הציבור או למי שהוסמך למלא תפקיד של עובד הציבור במילוי תפקידו על פי דין" ו/או "אינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי חיקוק למסור ידיעה או מסמך". ניתן לראות כי מדובר בהגדרה רחבה ביותר של "הפרעה", כגון סירוב להישמע להוראותיהם של פקחים, הסרת דוחות מרכבים או מבנים, ואפילו עימות עם לוכד כלבים שהגיע ליישוב. בתוך כך, על מנת שהדבר ייחשב לעבירה פלילית חייבת התביעה להראות כי האדם שביצע אותה היה מודע לכך שמעשיו יפריעו לעובד הציבור במילוי תפקידו. מאידך, אין כל חובה שהמעשה אכן הפריע לעובד הציבור ומספיקה עובדת ביצועו. מעבר לכך, מובן שההפרעה חייבת להתקיים באותה שעה שהעובד מבצע את תפקידו, ולא נמצא מחוץ לשעות הפעילות בנסיעה, בילוי או כל דבר אחר שאינו קשור לעניין. לבסוף, ההרשעה תלויה במודעותו של מבצע המעשה לעובדה שעומד מולו עובד ציבור, אשר הזדהה ככזה במילים, בהצגת תעודה וכדומה.
