זיכוי מתאונת פגע וברח בשל מחדלי חקירה ועדויות סותרות של הנפגעת ובעלה

עובדות המקרה

על פי כתב האישום, בשעת ערב בחודש נובמבר 2018, הנהג שהתקרב למפרץ חנייה גילה התנהגות לא אחראית, ובפנותו ימינה בכדי לחנות במפרץ החנייה נהג בחוסר זהירות ולא הבחין בהולכת רגל שעמדה בחנייה שמימינו. כיוון שכך, עלה הגלגל הקדמי הימני של הרכב על קרסולה של הולכת הרגל, וגרם לשבר בכף רגלה השמאלית. באותה עת על פי כתב האישום, בעלה של הנדרסת עמד גם הוא במקום והיה עד לתאונה.

טענות התביעה המשטרתית

בכתב האישום נטען כי לאחר התאונה הנאשם נסע מן המקום מבלי להגיש עזרה להולכת הרגל ומבלי למסור את פרטיו לנפגעת או לבעלה. עוד נכתב בכתב האישום כי לא ייתכן שהנהג לא הבחין בנדרסת, שכן זו נופפה לו בידיה וסימנה לו על מיקומה. כמו כן, לאחר שהנהג דרס את המתלוננת, חבט בעלה על חלון הרכב, כך שלא ייתכן שהנהג לא שם לב לכך שדבר מה אינו כשורה.

כתב האישום כלל מספר עבירות: נהיגה בחוסר זהירות, התנהגות בדרך הגורמת נזק, גרימת חבלה של ממש בתאונת דרכים, אי הגשת עזרה לנפגע תאונת דרכים, הימנעות ממסירת פרטים לנפגעת והימנעות מדיווח מיידי על התאונה למשטרה. על פי טענת המדינה, הנהג, בעזיבתו המיידית את מקום התאונה ללא התייחסות לנפגעת וללא מסירת פרטיו, הפגין התנהגות של עצימת עיין למתרחש ולנזק שגרם, ועל כן יש להרשיעו.

עדויות סותרות של הנפגעת ובעלה

השופטת שדנה בתיק ציינה כי בעדויותיהם של הנפגעת ובעלה התגלו סתירות ואי התאמות, אשר בגינן קשה לבסס את אשמתו של הנהג. הסתירות לא אפשרו לקבוע את מיקומה המדויק של הנפגעת בזמן התאונה, וכמו כן לא ניתן היה להסיק מהן מה היה מיקומו המדויק של הבעל. יתרה מכך, כאשר עומתה הנפגעת עם סתירות שהתגלו בגרסותיה השונות, לא הצליחה לספק להן הסברים מניחים את הדעת.

כשלים בחקירת התאונה

בנוסף לסתירות ולאי ההתאמות בגרסותיהם של הנדרסת ובעלה, השופטת ציינה כי קיימים מחדלים בחקירה, שבגינם לא ניתן לקבוע ולבסס את אשמתו של הנהג. השופטת הביעה ביקורת על כך שחקירת התאונה בוצעה כחודש וחצי לאחר האירוע ולא מיידית.

בנוסף לכך מתחה השופטת ביקורת על כך שבוחן התנועה לא ערך דוח בוחן על פי המתבקש, לא ביצע שחזור של התאונה, ולא ביצע ניסוי הבודק את שדה הראייה במקום. כמו כן ציינה השופטת כי אף גורם בצוות החקירה במשטרה לא טרח לבדוק את סרטוני מצלמות הבטיחות של מרכול הנמצא בסמוך, צילומים שייתכן והיה בהם בכדי לשפוך אור על המקרה, ובכדי לקבוע את מיקומם של המעורבים בתאונה.

בעקבות המחדלים דלעיל בביצוע החקירה טענה השופטת כי אין בידה נתונים לקבוע באופן אובייקטיבי מה באמת התרחש במקום, ולכן אין ביכולתה להאשים את הנהג במעשים המיוחסים לו.

טענות ההגנה

לטענת סנגורו של הנהג, מרשו נהג בזהירות ובאיטיות ולא הבחין בהולכת הרגל. סנגורו של הנהג טען כי מרשו סבר שהאישה מבקשת למנוע ממנו לחנות במקום, כיוון שרצתה לשמור מקום זה עבור בעלה. לטענת הסנגור, הנאשם חשש שבעלה של הנדרסת ינקוט כלפיו באלימות, ולכן עזב במהירות את המקום. בנוסף לכך ציין הסנגור את המחדלים בחקירה וטען כי לא ניתן להגיע להכרעה בתיק כיוון שהעדויות סותרות זו את זו, וממצאי החקירה לא מספקים תמונה ברורה של מה באמת התרחש במקום. לטענת הסנגור אין בממצאי החקירה די בכדי לסתור את גרסתו של הנהג.

זיכוי מחמת הספק

לאחר שבחנה את התיק והעדויות, הגיעה  השופטת להכרעה כי בשל הסתירות בעדויות ומחדלי החקירה, לא ניתן להטיל על הנהג את האשמה המיוחסת לו. השופטת ציינה כי לא ניתן לקבוע שגרסתו של הנהג לפיה עזב את המקום כיוון שחשש שבעלה של הולכת הרגל ינקוט כלפיו באלימות אינה אמיתית.

כמו כן ציינה השופטת כי אין בממצאי החקירה די בכדי להגיע לקביעה עובדתית מבוססת שתאפשר הכרעה בתיק. כיוון שנקבע כי העבירות המיוחסות לנהג שלובות זו בזו, וכיוון שלא ניתן להוכיח כי הנהג הבחין בהולכת הרגל, לא ניתן לקבוע כי התקיים באירוע היסוד הנפשי הנחוץ לשם הרשעה. בסיכומו של עניין, הגיעה השופטת למסקנה שהמדינה לא הצליחה להוכיח מעל לספק סביר את אחריותו ואשמתו של הנהג, ולכן יש לזכותו מחמת הספק מכל ההאשמות שהופנו כנגדו. בסופו של דבר, זוכה הנהג מכל אשמה מחמת הספק.

◻️ מאמר זה עודכן לאחרונה ב-13 באפריל 2020.