אישה שהואשמה בתקיפת שוטרים זוכתה מחמת הספק

ריבוי גרסאות

בית משפט השלום בירושלים דן לאחרונה בתיק בו הואשמה אישה בתקיפת שוטרת. על פי כתב האישום, הנאשמת התערבה בתשאול משטרתי אותו ערכה השוטרת המתלוננת לאישה אחרת שהייתה קורבן לתקיפה, לאחר שהבחינה בכך שהאישה המתושאלת חשה אי נוחות. לטענת השוטרת, הנאשמת הפגינה אלימות מילולית ופיזית כלפיה ללא כל הצדקה.

לעומת זאת, לטענת הנאשמת השוטרת הפעילה לחץ על האישה השנייה שלא הייתה מעוניינת להעיד, והנאשמת ניסתה להגן על האישה השנייה מהתנהגותה האלימה של השוטרת. גרסת האישה המתושאלת תומכת בעדותה של הנאשמת, בעוד שגרסותיהן של שתי השוטרות שנכחו במקום מציגות אי דיוקים ואינן תואמות זו את זו.

ריבוי הגרסאות והפערים בין גרסות השוטרות הקשו על השופטת לקבוע כי הנאשמת אכן אשמה במיוחס לה ומשכך זוכתה מחמת הספק.

גרסת המשטרה

השוטרת שהותקפה טענה כי הגיעה למקום לאחר שדווח על אירוע תקיפה, וביקשה לתשאל בחורה שנמצאה במקום, אשר הייתה חבולה ועל פי החשד הייתה מעורבת באירוע. לטענת השוטרת, הנאשמת הזהירה אותה שתפנה לעסוק בדברים אחרים, וניסתה להרחיק את הבחורה המתושאלת מן המקום. בתגובה להסבריה של השוטרת כי מתוקף תפקידה מוטלת עליה החובה לתשאל את המותקפת בכדי לאסוף פרטים בנוגע לאירוע, קיללה אותה הנאשמת והעיפה את הטאבלט מידיה. יתירה מכך, כאשר השוטרת הדפה את הנאשמת לאחור, משכה הנאשמת בשערה של השוטרת, הפילה אותה ארצה ונאבקה עימה.

גרסאות סותרות

בין גרסותיהן של שתי השוטרות שנכחו באירוע נמצאו אי דיוקים ואי התאמות  בנוגע לכתיבת הדוח: האם תושאלה הבחורה, מי מן השוטרות כתבה את הדוח, האם התשאול נערך על ידי אחת השוטרות או על ידי שתיהן ועוד. חוסר הדיוקים ואי ההתאמות האלו מונעים מן השופטת לקבל תמונה מדויקת של מה שהתרחש במקום. כמו כן, מעדותיהן של השוטרות משתמע כי ייתכן שהדוח נכתב על ידי אחת השוטרות על פי מה שנמסר לה מפיה של השוטרת השנייה, ואם אכן כך היה, הדיווח אינו אמין, ולא ניתן להסתמך עליו לשם הרשעה או לשם קביעה חד משמעית מה באמת התרחש.

גרסת הנאשמת

לטענת הנאשמת, היא נחלצה להגנתה של האישה המתושאלת שהייתה שרויה במצוקה לאחר שהותקפה. לטענת הנאשמת האישה סירבה לחקירה והשוטרת ניסתה לכפות עליה לענות לשאלותיה למרות סירובה, ולמרות שניתן היה לראות כי הייתה נתונה בלחץ רב. הנאשמת טענה שהיא ניסתה להגן על הנחקרת מפני השוטרת, ולכן ניסתה להרחיקה מהמקום, אולם השוטרת נקטה כלפי הנאשמת באלימות, והנאשמת ניסתה להתגונן מפני התקפת השוטרת.

עדות האישה שלהגנתה נחלצה הנאשמת תומכת בגרסתה של הנאשמת. האישה סיפרה כי הנאשמת נחלצה לעזור לה ולהגן עליה לאחר שהותקפה על ידי אדם זר. בנוסף לכך, האישה העידה כי השוטרת שהגיעה למקום זלזלה בנאשמת ודחפה אותה. לטענת האשה, הנאשמת נקלעה למאבק עם השוטרת מכיוון שרצתה לעזור לה ולהגן עליה.

טענות ההגנה

ההגנה טענה כי העובדה שהאישה המותקפת, אותה ביקשה השוטרת לחקור, לא נלקחה בתום האירוע למתן עדות במשטרה, למרות היותה עדת מפתח באירוע היא מחדל משטרתי. לטענת ההגנה הדבר מהווה מחדל בשל היות האישה הנוספת עדה מרכזית שיכולה לשפוך אור על האירוע כולו. השופטת קיבלה את טענת ההגנה כי יש לראות בכך מחדל משטרתי העומד לזכותה של הנאשמת.

פסק הדין – זיכוי מאישום תקיפת שוטר

לאחר בחינת התיק מצאה השופטת אי התאמות וחוסר דיוק בין גרסותיהן השונות של שתי השוטרות שנכחו בשטח. השופטת ציינה כי במקרה הנדון אין ראיות המצביעות על אשמת הנאשמת, וכי על המדינה מוטלת החובה להוכיח אשמה בכדי שתיתכן הרשעה. בסופו של דבר השופטת קבעה כי לא ניתן להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשמת היא זו שיזמה את ההתקוטטות, ולכן לא ניתן להאשימה בעבירת תקיפת שוטר. השופטת ציינה כי הנאשמת מכירה בכך שהתנהגותה לא הייתה ראויה, וכי התנצלה על מעשיה, אך יחד עם זאת, מכלול הראיות אינו מספיק בכדי לבסס הרשעה, ולכן זיכתה את הנאשמת מחמת הספק.

◻️ מאמר זה עודכן לאחרונה ב-14 באוקטובר 2020.