עו"ד אסף דוק
המערערים הם חלק מחבורה שקשרה קשר לשדוד את מכונית ה-BMV של המתלונן ששוויה 400,000 ₪. האישה פיתתה את בעל הרכב, נפגשה עימו, נכנסה לרכב ונהגה בו למקומות שונים. בסופו של דבר הגיעו לחורשה מבודדת לשם הגיעו ששת המעורבים הנוספים. הם היכו את בעל הרכב, העבירו אותו לאחת המכוניות, נטלו ממנו 2000 ₪ וחפצים בעלי ערך נוספים. חלק מהשודדים נסעו לשטחי הרשות הפלסטינית ומכרו את הרכב, וחלקם הורידו את בעל הרכב בסמוך לגשר בכביש 6. כתוצאה ממעשיהם נגרמה לו חבלה והוא דימם מראשו. לאחר מכן ניסו להסוות ראיות, אך נתפסו בידי המשטרה. הם הודו במעשיהם והורשעו בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה לשם גניבה בצוותא, שיבוש מהלכי משפט וכליאת שווא בצוותא.
תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, ציין כי האישה סובלת מאלימות ודחייה מצד בני משפחתה. היא הביעה רצון להשתלב בהליך טיפולי. שירות המבחן התרשם מכנותה והמליץ להטיל עליה צו מבחן ומאסר שירוצה בעבודות שירות. לגבי המערער השני, הוא נוטל אחריות חלקית על מעשיו לכן הומלץ להשית עליו עונש מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי גזר עליהם בתאריך 8.6.17 עונש של 20 חודשי מאסר בפועל ועל הגבר הופעל מאסר על תנאי למשך 12 חודשים נוספים. כמו כן עליהם לשלם פיצוי כספי למתלונן.
האישה ערערה על חומרת מאסרה ואילו הגבר ערער על העובדה שהופעל נגדו המאסר על תנאי מהעבר. שניהם טענו כי עונשם כבד יחסית למשתתפים האחרים בשוד. הדיון בערעורם התקיים בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, בתאריך 15.1.18, בראשות כב' השופט נ' סולברג, כב' השופטת ע' ברון, כב' השופט י' אלרון.
ב"כ המערערים ציין כי העונש שהוטל עליהם חורג ממדיניות הענישה המקובלת ולטענתו העונש כבד הרבה יותר מעונשם של משתתפים אחרים בשוד. לגרסתו בית המשפט המחוזי טעה כשקבע שחלקם של המערערים היה משמעותי יותר מהאחרים. הם גם מכחישים את מעשי האלימות שעליהם העיד המתלונן. המערערת ביקשה להתחשב בנסיבותיה האישיות והן מצוקה כלכלית, מחלת אביה והפגיעה הצפויה בבנה.
ב"כ המשיבה ציינה כי הערעור אינו מוצדק. העונש הולם את מעשיהם כי חלקם בביצוע השוד היה משמעותי יותר לעומת המעורבים האחרים. נוסף על כך הם הורשעו בעבירה נוספת והיא כליאת שווא. זכותו של בית המשפט המחוזי לא לקבל את המלצת שירות המבחן ולהטיל על האישה ענישה בפועל ולא הליך שיקומי. לגבי הפעלת עונש המאסר על תנאי כנגד הגבר, הוא מוצדק ומתבקש.
השופטים החליטו שלא נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. הם ציינו כי בית המשפט העליון מתערב בעונש רק בנסיבות שבהן נפלה טעות בולטת בגזר הדין או שהעונש חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת. ערעור זה אינו עונה על תנאים אלה. מוצדקת החלטתו של בית משפט קמא לגבי מעורבותם היתרה של המערערים בביצוע השוד. האישה שימשה כנערת פיתוי, יזמה את הקשר עם המתלונן, נטעה בו אמון, אפשרה לחבריה לתקוף אותו, ולאחר מכן טשטשה ראיות. אמת היא שהאישה עושה מאמצים להשתקם, אך אלה אינם מצדיקים את המרת עונש המאסר בהליך שיקומי והשופטים איחלו לה להמשיך בדרכה ולהצליח להשתקם. עונש המאסר על תנאי שהופעל כנגד הגבר מוצדק. לפיכך האישה תרצה 20 חודשי מאסר ותשלם פיצוי למתלונן. הגבר ירצה 20 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי שהופעלו ופיצוי כספי למתלונן.
ב"כ המשיבה, מדינת ישראל: עו"ד עילית מידן.
ב"כ המערער: עו"ד שאדי ה. נאטור.
משרדנו לא ייצג בתיק זה.
לקבלת ייעוץ משפטי בנושא - השאירו פרטים
צו מניעה בעקבות פרסומים משמיצים בפייסבוק וביוטיוב
