ירצה 10 שנות מאסר על כך שחטף ילדה בת 7 וביצע בה מעשים מגונים

בתאריך 2.12.14 נסע המערער, נהג מונית, באשדוד. הוא הבחין בילדה ממתינה להסעה בסמוך לבית ספרה ושכנע אותה לעלות למוניתו, מתוך כוונה לחטוף אותה ולבצע בה עבירות מין. הוא נסע לכיוון היציאה מהעיר וביעד מבודד עצר את המונית, נישק את הילדה ונגע באבריה המוצנעים. הקטינה ברחה מהמונית והמערער נמלט בעודו משאיר אותה ביער. היא רצה לכביש הראשי שם נאספה בידי נהגת שהזעיקה את המשטרה. הוא הורשע בעבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתה ובעבירת חטיפה לשם ביצוע עבירת מין. הוא נשפט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שם נגזרו עליו 10 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי.

נהג המונית ערער על גזר דינו והדיון בעניינו התקיים בבית משפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, בתאריך 1.1.18, בראשות כב’ המשנה לנשיא ח’ מלצר, כב’ השופט ג’, מינץ, כב’ השופט י’ אלרון.  

ב”כ המערער ציין כי לא בוצע תסקיר נפגע עבירה, כך שהעונש לא נקבע בהתאם להשלכות המעשה. הודגש כמו כן המערער הודה במעשיו ונטל אחריות על מעשיו ויתרה מכך, הוא נעדר כל עבר פלילי. נוסף על כך, מישש את הקטינה מחוץ לתחתוניה ולא נגע בה פיזית.

ב”כ המשיבה טען כי תסקיר שירות המבחן איננו רלבנטי לגזירת העונש וכי עדותם של קרובי משפחתה של הקטינה מספיקים. הם מדווחים כי היא סובלת מקשיי שינה, חרדות ופחד להישאר לבד. כמו כן הדגיש ב”כ של המשיבה כי אין צורך להתחשב בעברו הנקי של המערער, במידת הפגיעה של המעשה במשפחתו, בהתנכלויות של אסירים אחרים כלפיו, בכך שנתן הודאה ללא שמיעת ראיות ונטל אחריות על מעשיו. נוסף על כך, הודגש כי במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי התרכז המערער בעצמו ובמחיר שהוא משלם, והפגין חוסר אמפטיה לקטינה שבה פגע. יתרה מכך, לא רלבנטית העובדה שמישש את איבריה המוצנעים של הקטינה “רק” מעל לתחתוניה.

שופטי בית המשפט העליון סקרו את כל הנימוקים ואת התנהלות בית משפט קמה ולא מצאו בה פגם. אין זו דרכו של בית המשפט העליון להתערב בעונש שנגזר על ידי בית משפט קמה, להוציא מקרים מהותיים שבהם נפלה טעות או שהעונש חורג בצורה קיצונית מהרף המקובל. הודגש כי מדיניות הענישה בעבירות מין מחמירה במיוחד ומבטאת את האינטרס הציבורי בהגבלת עברייני מין פוטנציאליים. מעשי המערער מעוררים סלידה עמוקה, לאור העובדה שפיתה ילדה תמימה בת 7 להיכנס למכוניתו, הסיע אותה למקום מבודד שם נישק אותה ונגע באיבריה המוצנעים. לאחר מכן הותיר אותה לבדה ביער, מבוהלת וללא השגחה. היעדר האמפטיה גם כיום למצבה של הילדה מעלה חשש להישנות מעשיו. הפגיעות בנפשה הרכה של הילדה טרם התבררו והצלקות בנפשה אינן דורשות בירור, כפי שדרש ב”כ של המערער.

לאור כל אלה החליטו שופטי בית המשפט העליון לדחות את ערעורו ולהשאיר את עונשו של נהג המונית כפי שנקבע בבית משפט המחוזי: 10 שנות מאסר, מאסר מותנה ופיצוי בסך 40,000 לנפגעת העבירה.  

ב”כ המערער: עו”ד בלפור יגאל.

ב”כ המערער: עו”ד אפרת גולדשטיין.

משרדנו לא ייצג בתיק זה.