ירצה 15 שנות מאסר על אינוס בנסיבות מחמירות וחטיפה לאחר שהעליון ביטל את החלטת ועדת השחרורים

על פי כתב האישום בשנת 2005 חטף המתלונן עם שותף חיילת מתחנת אוטובוס באיומי הריגה. לאחר מכן אנסו אותה שניהם. שנה לאחר מכן חטף המבקש עם שותפים אחרים קטינה ושני קטינים. את הקטינים סילקו מהרכב ואת הקטינה אנסו והיכו. המערער הורשע בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם עבירות מין, חטיפה, קשירת קשר לפשע, מעשי סדום בנסיבות מחמירות והתעללות בקטין. בגין אלה נגזרו עליו 15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות.

לאחר שריצה שני שליש מעונשו, הגיש בקשה לשחרור מוקדם בפני ועדת השחרורים וזו אישרה את בקשתו. מדינת ישראל עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת שקבע כי החלטת ועדת השחרורים חריגה וביטל אותה. כעת המערער הגיש לעליון בקשה לבטל את החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים ולאשרר את האישור לשחרור מוקדם.

הדיון בבקשתו התקיים בבית המשפט העליון, בתאריך 10.7.18, בראשות כב’ השופט נ’ הנדל. ב”כ המבקש מסר כי המבקש חש בושה ואשמה והשתתף בטיפול לאורך שנים. כמו כן הודגש גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות. נוסף על כך הודגש כי אין להתערב בהחלטת ועדת השחרורים ויש לאשר את השחרור המוקדם כפי שקבעה הוועדה; ב”כ המשיבה דחתה את כל הנימוקים הללו בטענה שאינם רלבנטיים וכי עליו לרצות את מלוא עונשו. החלטת הוועדה חרגה ממתחם הסבירות ולכן יש לאשר את ביטולה.

השופט קיבל את עמדת המשיבה ודחה את הבקשה לשחרור מוקדם. בית המשפט מביע סלידה עמוקה מעבירות מין ואינו מעודד שחרור מוקדם בגין עבירות אלה, גם אם ועדת השחרורים קבעה אחרת. הודגש כי חלקו של המבקש בעבירות אלה מרכזי וכי המעשים בוצעו בצורה מתוכננת ותוך כדי הטלת אימה, טרור ופגיעה פיזית במתלוננות, שאחת מהן הייתה קטינה. סוף דבר בקשתו לשחרור מוקדם בוטלה והוא ימשיך לרצות את יתרת 15 השנים שנגזרו עליו.

ב”כ המבקש: עו”ד יוסף נגר.

ב”כ המשיבה, מדינת ישראל.

משרדנו לא ייצג בתיק זה.