חזרה לעמוד הראשי | פסיקת בית המשפט העליון | בג"ץ 9206/12 סברין גואריש נ. מדינת ישראל
קטגוריות: משפט פלילי

בג"ץ 9206/12 סברין גואריש נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

לפני:  

כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין

כבוד השופט נ' סולברג

כבוד השופטת ע' ברון

העותרים:

1. סברין גואריש

2. אחמד גואריש

3. פלונית

4. פלונית

5. פלוני

6. פלונית

7. זינב גואריש

נ  ג  ד

המשיבים:

1. מדינת ישראל

2. משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

ז' בסיון התשע"ו      

(13.06.2016)

בשם העותר:

עו"ד קאזם כיואן

בשם המשיבים:

עו"ד יונתן ברמן

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

רקע והליכים

א. העותרת 1 היא בעלת אזרחות ישראלית, והעותר 2, יליד איזור יהודה ושומרון, הוא תושב ארעי המחזיק משנת 1999 ברשיון ישיבה ארעי מסוג א/5, בעקבות נישואיו לעותרת בשנת 1997; להם חמישה ילדים, העותרים 7-3. לאחר נישואיהם התגוררו הזוג במשך כעשר שנים ברמלה. בשנת 2009 החליטו העותרים להעתיק את מגוריהם לירושלים, והחלו לבנות את בית מגוריהם בשכונת אום טובא, הממוקמת במזרח העיר.

ב. ביום 4.8.09 שינו העותרים את כתובתם הרשומה לרח' יהושע בן נון 14 בירושלים. בהתאם לכך, הועבר הטיפול בעניינם ללשכת מינהל האוכלוסין במערב ירושלים. בקשותיו של העותר 2 להארכת רשיונו לישיבה ארעית בישראל בשנים 2010, 2011 ו-2012 טופלו בלשכת מנהל האוכלוסין במערב העיר.

ג. במהלך השנים 2012-2011 התברר למשרד הפנים, כי הנכס המושכר ברח' יהושע בן נון 14 בו טענו העותרים למגורים, משמש כמען הרשום של מספר מבקשי איחוד משפחות נוספים. בנוסף, בדיקות שנערכו בשעתו הצביעו על כך שהנכס אינו מאויש, פרט לבעליו הנטען – בא כוחם של העותרים.

ד. ביום 28.3.12 הגישו העותרים השגה לועדת ההשגה לזרים בירושלים (השגה  244/12), שעניינה עיכוב בקבלת החלטה בבקשת העותר 2 להארכת רשיונו לישיבה ארעית. ביום 29.5.12 הורתה יו"ר ועדת ההשגה על מחיקת ההשגה לשם מיצוי ההליך המינהלי. במסגרת ההליך נערכו לעותרים שני שימועים. במהלך השימועים עלה, כי העותרים השלימו את בניית ביתם בשכונת אום טובא, המצויה כאמור בדרום-מזרח ירושלים ומשויכת מבחינה החלוקה האדמיניסטרטיבית של משרד הפנים ללשכת מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים. משכך, בהתאם לנהלי משרד הפנים, הוחלט ביום 24.7.12, לצד הארכת רשיונו הארעי של העותר 2, להעביר את הטיפול בעניינם של העותרים ללשכת מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים.

ה. ביום 1.8.12 פנה בא-כוח העותרים למשרד הפנים בעניין העברת הטיפול בעניינם ללשכת מינהל האוכלוסין במזרח העיר, וכן ביקש שדרוג מעמדו של העותר 2 לתושב קבע. במכתב תשובה מיום 31.10.12 נמסרה לעותר 2 החלטת משרד הפנים בעניין העברת הטיפול בעניינו למזרח העיר, בשל מעבר העותרים לשכונת אום טובא.

ו. ביום 20.12.12 הוגשה העתירה דנא ובצדה בקשה למתן צו ביניים, שיורה למשרד הפנים "שלא להעביר את הטיפול או קבלת שירותים מהלשכה במערב ירושלים למזרחה וזאת עד למתן פסק דין בעתירה". יצוין, כי המשיבים הסכימו להמשיך לטפל בבקשותיו של העותר להארכת רשיונו הארעי בשנים 2014-2013 בלשכת מינהל האוכלוסין במערב העיר, וזאת עד לאחר קבלת החלטה בבקשה למתן צו ביניים.

טענות העותרים

ז. בעתירה נטען, כי ההחלטה על העברת הטיפול בעותרים למזרח העיר אינה מידתית ונעשתה בחוסר תום לב. נטען, כי קיים נוהג או נוהל במשרד הפנים, לפיו אזרחי מדינת ישראל מלידה מקבלים שירותים בלשכת מרשם האוכלוסין במערב העיר, ללא קשר למקום מגוריהם. ההחלטה על העברת הטיפול בעותרים למזרח העיר מהוה אפליה, לשיטתם. העותרים טוענים, כי אזרחים יהודים ועורכי דין רבים המתגוררים בשכונות מזרח העיר מקבלים שירותים בלשכה במערב העיר. בנוסף, טוענים העותרים, כי רוב מקבלי השירות בלשכת מרשם האוכלוסין במזרח העיר אינם מעוניינים באזרחות ישראלית, וככל שייודע כי לעותרים אזרחות, יהפכו מושא ללעג ולהשפלה. בשולי העתירה טוען העותר 2 גם כנגד העובדה שלא ניתן מענה לפנייתו לשדרוג מעמדו.

טענות המשיבים

ח. המשיבים טוענים, כי דינו של הסעד המבוקש בעניין העברת הטיפול בעניינם של העותרים מלשכת מינהל האוכלוסין במערב ירושלים ללשכה במזרח העיר להידחות, בהעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת המשיבים בעניין זה. לטענת המשיבים, במרחב ירושלים קיימות שתי לשכות עיקריות של מינהל האוכלוסין אשר מעמדן זהה מבחינת השירותים שהן מוסמכות לתת – לשכה במערב העיר (בניין ג'נרלי), ולשכה במזרח העיר (רחוב ואדי ג'וז). התיחום בין הלשכות קיים זה עשרות שנים, ומבוסס על מקום המגורים של מבקש השירות.

ט. המשיבים מציינים, כי תושבי ירושלים המתגוררים בשכונות שסופחו לעיר לאחר מפקד האוכלוסין ביוני 1967 שייכים ללשכה במזרח העיר, ואילו יתר התושבים שייכים ללשכה במערב העיר. בנוסף, ללשכה במערב העיר משויכים גם תושבי הישובים במרחב ירושלים רבתי. הדבר מעיד, לעמדת המשיבים, כי אין כל נוהל או נוהג לפיו אזרחי ישראל מלידה מטופלים בלשכה במערב העיר, אלא התיחום נעשה לפי מבחן גאוגרפי.

י. לצד זאת, במהלך השנים עברו תושבים יהודים להתגורר בשכונות במזרח העיר; ואולם באשר לעניינם, בשל שיקולים בטחוניים, הוחלט שלא להעביר את תיקיהם ללשכה במזרח העיר, והם מטופלים בלשכה במערב העיר. המשיבים ציינו בתגובתם, כי טענת הפליה בהקשר זה נדחתה בעבר על ידי בית משפט זה בבג"ץ 6884/01 עתיק נ' שר הפנים, פ"ד נז(1) 695 (2002). לטענת המשיבים, השיקולים הבטחוניים עודם רלבנטיים, ולכן ההבחנה מבוססת על שיקולים ענייניים ברורים, ואין מקום לשנות מקביעתו הקודמת של בית משפט זה. המשיבים אף טענו, כי במהלך העשור האחרון חל שיפור משמעותי בהנגשת לשכת מינהל האוכלוסין במזרח העיר למקבלי השירות בה. כך, בשנת 2006 עברה הלשכה למתחם הנוכחי ברח' ואדי ג'וז; ננקטו אמצעים שונים להקלה על העומס בכניסה ללשכה, להגדלת כוח האדם בלשכה ועוד.

יא. באשר לעניינם הפרטני של העותרים, טוענים המשיבים כי השירות הרלבנטי לענייננו – שירות הנפקתם של אשרות ורשיונות ישיבה בישראל – ניתן רק בלשכת מקום המגורים. הנחת המוצא, לטענת המשיבים, היא כי לעותרים, ככל אחר המבקש לקבל את שירותי משרד הפנים, אין זכות המקימה עילה לביקורת שיפוטית בעניין החלוקה האדמיניסטרטיבית של משרד הפנים לצורך מתן שירותים. משכך, העברת תיקיהם של העותרים ללשכה במזרח העיר אינה פוגעת בכל זכות קנויה, ולא ברור הנזק שייגרם להם כתוצאה מהעברת הטיפול למזרח העיר.

יב. באשר לסעד הנוסף, שעניינו בקשת העותר 2 כי יינתן מענה לפנייתו בעניין בקשתו לשדרוג מעמדו לתושב קבע, טוענים המשיבים, כי דינו של סעד זה להידחות על הסף. ראשית, העותרים פנו וניהלו בעניין זה הליך מקביל אל מול ועדת ההשגה לזרים, ובמסגרת ההליך בפני ועדת ההשגה ניתנה תשובת המשיבים לבקשת העותר לשדרוג מעמדו. שנית, בעניין זה נתון לעותרים סעד חלופי, באמצעות הגשת עתירה מנהלית על החלטת ועדת ההשגה לזרים לבית המשפט לעניינים מינהליים.

יג. ביום 29.11.15 התקיים דיון בעתירה (השופטים ג'ובראן, שהם וברון), ובאותו יום ניתנה החלטה לפיה, בהמלצת בית המשפט, ישקלו המשיבים מחדש את עמדתם בסוגיית מתן השירותים במערב העיר, יזמנו את העותרים אליהם וישמעו אותם.

יד. ביום 5.4.15 הגישו המשיבים הודעת עדכון. בהודעה נמסר, כי ביום 29.12.15 נערך לעותרים שימוע, בו טענו כי הם מבקשים לקבל שירות במערב העיר. העותרים טענו, כי הם חוששים לקבל שירות בלשכה במזרח העיר, וכן ציינו את אורך התורים בלשכה ואת התנאים השונים בלשכה במזרח העיר לעומת הלשכה במערב. המשיבים ציינו, כי לאחר שקילה נוספת של טענות העותרים, הוחלט כי לא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים לסטיה מן הכלל, לפיו את השירות אותו מבקשים העותרים תספק הלשכה הרלבנטית למקום מגוריהם – בענייננו הלשכה במזרח העיר.

טו. ביום 13.6.16 התקיים דיון המשך בעתירה. עו"ד כיואן, בא כוח העותרים, שב וטען במהלך הדיון כי העותרים חוששים להגיע ללשכה במזרח העיר. עוד נטען, כי אחד מילדי העותרים נכה המקבל את הטיפולים הדרושים לו במערב העיר, והעותרים מבקשים לאחד את קבלת שירותיהם במערב העיר. עו"ד ברמן, בא כוח המשיבים, טען בדיון כי ההחלטה לגבי מיקום קבלת השירותים של העותרים מלשכת רישום האוכלוסין נקבעת כאמור על בסיס מיקום גיאוגרפי, ואין עילה להתערבות בה. לעניין מעמדו של העותר 2, טען עו"ד ברמן כי ככלל לא ניתן לקבל רשיון קבע בנסיבות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003.

הכרעה

טז. מטבע הדברים, טענת אפליה מדליקה נוריות ומעוררת רגישות מיוחדת. בחנו את הנושא בקפידה, והוא הושב לבחינה נוספת כאמור, ואולם לא ראינו בסופו של יום מקום להתערב בהכרעת הרשות במקרה דנא. אזכיר תחילה, כי הנושא עמד לפני בית משפט זה לפני למעלה מעשור, בבג"ץ 6884/01 עתיק נ' שר הפנים, פ"ד נז(1) 695  (2002); עתיק זה אינו עתיק כל כך, הבעיה שהוצפה בו היתה זהה, ממש לעניין שלפנינו וטענת האפליה אז כעתה, וההכרעה כפי שניתנה אינה שונה מהותית. אביא במקצת אריכות מדברי השופט א"א לוי שם (פסקה 5):

"הטענה בדבר הפלייתה של העותרת על בסיס לאומי, אינה עומדת במבחן הביקורת, וזאת לנוכח העובדה שהלשכה במערב העיר משרתת גם אוכלוסיה ערבית אשר גרה בשכונות אשר היו בתחומי העיר לפני שנת 1967. נדמה כי הדוגמה הטובה ביותר לכך שהמשיב מקפיד לקיים את החלוקה הגיאוגרפית-היסטורית אותה קבע, היא שכונת בית צפפא. מחציתה של שכונה זו היתה בתחום השיפוט של העיר גם לפני שנת 1967, והתושבים שם זכאים לקבל את שירותיו של המשיב בלשכה שבמערב העיר. מאידך, ומכוח אותה חלוקה, מופנים תושביה של המחצית האחרת של השכונה ללשכה המזרחית.

טענה אחרת של העותרת שעל פני הדברים נראה כי יש בה היגיון רב, נובעת מכך שהיהודים אזרחי ישראל אשר קבעו את מגוריהם בשכונות אשר סופחו לתחום השיפוט של ירושלים לאחר מפקד האוכלוסין של שנת 1967, מקבלים כיום את שירותיו של המשיב במערב העיר, בעוד שהתושבים הערבים באותן שכונות מקבלים שירות זה בלשכה שבמזרח. לכאורה, ועל פני הנוהלים אותם קבע המשיב, היו תיקיהם של תושבים יהודים אלה צריכים להימצא בלשכה שבמזרח העיר, ושם היו אמורים לקבל את שרותיה של לשכת המרשם, בעיקר באותם מקרים בהם מתחייב עיון בתיקו האישי של מקבל השירות. אך עובדה היא שאין נוהגים כך, ולעניין זה יש בפיו של המשיב הסבר אשר על פי השקפתי, לפחות לעת הזו, נכון לקבוע כי הוא אינו נגוע בהפליה. המשיב תלה את קולר האשם במצב הביטחוני השורר כיום במזרח העיר, והסכנה הכרוכה בהפנייתם של תושבים יהודים ללשכת המרשם המצויה שם. למרבה הדאבה, חשש זה אינו קלוט מן האוויר, ומציאות חיינו מלמדת שהוא עלול להתממש ואף להסתיים בפגיעות בנפש. כמובן, ניתן להתגבר גם על מכשול זה על ידי נקיטתם של אמצעי ביטחון מתאימים, אך נדמה כי לכול ברור שאמצעים אלה, בהתחשב ברמת הסיכון הגבוהה, כרוכים בהקצאה של כוח אדם רב וממון ניכר, וספק אם המדינה יכולה לעמוד בהם בימים אלה, כאשר הקופה הציבורית חסרה, והמטלות אשר רובצות על שכמם של כוחות הביטחון הן רבות.

מכאן התוצאה, שזהו מסוג המקרים שגם אם נוהגת בו הרשות המנהלית בדרך שונה בין שווים, היא עושה זאת מטעמים סבירים וראויים, ולא ממניע שמקורו בהפליה. עם זאת, מצאנו צורך להעיר, כי ספק אם עתירה זו היתה באה לעולם, לו היתה זוכה העותרת כמו אחרים הפונים ללשכה שבמזרח העיר, לקבל שרות נאות ובתנאים הולמים. סוגיה זו באה בפני בית המשפט זה במספר הזדמנויות, ועל פי הנאמר בתצהירו של מר גדז' נראה כי מאז ננקטו צעדים לשיפור המצב, וטוב יעשה המשיב אם יתמיד בכך, הואיל ונראה כי המצב רחוק מלהניח את הדעת."

           דברים דומים אמרה גם השופטת (כתארה אז) ביניש.

יז. במישור העובדתי ניתן להוסיף, כי בינתיים חל שיפור משמעותי כנמסר במצב בלשכה במזרח ירושלים; ראו בג"ץ 176/12 אלבטש נ' מנהל אגף בכיר ברשות האוכלוסין (2013). העובדות שהובאו מעלה מפי המשיבה תוארו בתצהירים, שכמובן יש להם עצמם משמעות של נטילת אחריות על-ידי המשיבים ושולחיהם.

יח. אבחין בין השאלה הכללית למקרה הקונקרטי. במקרה הקונקרטי דנא עולה שאלת תום לב וידיים נקיות מהירשמות בכתובת שהעותרים לא גרו בה ואף אצל בא כוחם, לא פחות, והכל כפי שתואר מעלה. דבר זה אומר דרשני. אך מעבר לכך, במישור הכללי, הצהרת המשיב בדבר המדיניות הנוהגת אצלו, דהיינו, שהשיוך ללשכות מינהל האוכלוסין בנוי על מסד גיאוגרפי, מקום המגורים של האדם – על פניה אין בה דופי. אנו ערים לחריג הבטחוני של יהודים הדרים במזרח ירושלים המקבלים שירות במערב העיר, אך דומה שידיעה שיפוטית היא כי העידן האחרון במזרח ירושלים (ולא רק שם) הביא עמו לא מעט מעשי טרור נגד יהודים, ואיננו רואים פגם בנימוק הביטחוני. משלימתו היא העובדה שערבים הדרים במערב העיר משתמשים בלשכת מינהל האוכלוסין במערב העיר. ואחר שאמרנו כל אלה, ראוי וחשוב, גם כדי למנוע מראית עין של אפליה, לדאוג להקפדה על הכללים כך שאכן השירות יינתן לכל לפי מקום המגורים וללא תפיסה אתנית כשלעצמה, בחריג הבטחוני האמור. הדבר מחייב מעקב מתמיד על-ידי בכירי המערכת והיועץ המשפטי לממשלה בראשם, וכמובן בכירי משרד הפנים, ואנו מצפים כי כך יהא, יחד עם המשך שיפורו של השירות במזרח העיר.

יט. נוסיף, כי לא שוכנענו מן הנימוק שהעותרים חוששים פיסית לבוא ללשכה במזרח ירושלים, והרי שוכנים הם בשכונת אום טובה באיזור מזרח העיר. אנו מצרים על מצב בנם ומאחלים לו רפואה שלמה, אך אין לטיפולים במערב העיר קשר לשירותי מינהל האוכלוסין במזרחה.

כ. ולבסוף, עניינו הפרטני של העותר 2 נתון לסעד חלופי בעתירה מינהלית, ומכל מקום לעת הזאת הוא בעל מעמד א/5 המקנה את הזכויות העיקריות כמו חופש תנועה, אפשרות עבודה, ביטוח רפואי וכדומה.

כא. כללו של דבר, איננו נעתרים אפוא לעתירה, בנתון לאמור מעלה.

          

           ניתן היום, ‏י"ד בסיון התשע"ו (‏20.6.2016).

המשנה לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12092060_T25.doc    ת

  www.court.gov.il

משרדנו לא ייצג בתיק זה

תודה על פנייתך, אנו ניצור עמך קשר בהקדם האפשרי.
לקבלת ייעוץ משפטי בנושא - השאירו פרטים
* שם:
* נייד:
 

אודות המחבר:

בית המשפט העליון הוא ערכאת הערעור העליונה ומתוקף תפקיד זה הוא שומע ערעורים (בזכות) על פסקי דין של בית משפט מחוזי, ויכול לשמוע ערעורים, לאחר בקשת רשות, על החלטות של בית משפט מחוזי שאינן "פסק דין", וגם ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי, כאשר המחוזי דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. כמו כן, הוא משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ) וככזה אמון על קיומו של שלטון החוק והבטחת חוקיות פעולתן של רשויות המדינה. הצלחות המשרד | דירוג המשרד | משרדנו בפייסבוק

תגיות - מונחים נוספים בתחום
משפט פלילי | פסיקה | פסקי דין | פסקי דין פלילי | מאגר משפט פלילי | מאגר משפטי | פסיקה עליון | פס"ד פלילי

הצלחות המשרד בתחום
סגירת תיק לשחקן כדורסל ישראלי שנחשד בהחזקת סכין וסמים שלא לצריכה עצמית שחרור ממעצר חשוד בביצוע מעשים מגונים בקטינים סגירת תיק פלילי ללקוח בעבירות תקיפה חמורה והחזקת סכין בית המשפט הורה על מאסרו של אבי דוביצקי צייד הפדופילים תיק תאונת דרכים בו נפגעה הולכת רגל ונגרמו לה חבלות הסתיים בפסילה של 20 יום בלבד ענישה מקלה: מאסר על תנאי בלבד ללקוח עם עבר פלילי שתקף ופצע אדם אחר

זקוק לייעוץ אישי ומקצועי בנושא?

אתה מוזמן ליצור עימנו קשר ונשמח לסייע ולהציע לך מענה ופתרון מקצועי בנושא על פני כל שעות היממה. הפניה אינה כרוכה בהתחייבות כל שהיא מצידך.

בטלפון: 077-5006206 או בנייד: 052-6885006

בדוא"ל: office@dok.co.il

או מלא את הפרטים בטופס הבא ונחזור אליך בהקדם:

הפניה הינה ישירות אל עורכי דין פליליים במשרד. עורך דין פלילי מטעמנו יחזור אליכם בהקדם.


נושאים קשורים מהפורום המשפטי
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
זאם | 14:48 29/01/2017
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
עו''ד אלעד שאול אלבז | 13:08 07/02/2017
ביטול משפט פלילי
יצחק | 08:13 14/10/2016
ביטול משפט פלילי
עו''ד אלעד שאול אלבז | 18:53 14/10/2016
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
גילי | 21:37 28/11/2014
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
עו''ד איילון בירנבוים | 06:59 02/12/2014