חזרה לעמוד הראשי | פסיקת בית המשפט העליון | בג"ץ 5645/15 מרדכי הלר עו"ד נ. מנהל הלשכה הוטרינרית
קטגוריות: משפט פלילי

בג"ץ 5645/15 מרדכי הלר עו"ד נ. מנהל הלשכה הוטרינרית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

לפני:  

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט נ' סולברג

כבוד השופטת א' שהם

העותר:

מרדכי הלר עו"ד

נ  ג  ד

המשיבים:

1. מנהל הלשכה הוטרינרית

2. מנהל השירותים הורינרים במשרד החקלאות

3. שר החקלאות

4. מדינת ישראל משרד החקלאות

5. ורדה גלובנציץ

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר:

בעצמו

בשם משיבים 4-1:

עו"ד יונתן ברמן

בשם משיבה 5:

עו"ד שלמה גולובנציץ

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1.       העתירה שלפנינו נסובה על היחס שבין שני דברי חקיקה, העוסקים בטיפול בכלבים מסוכנים – חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002 (להלן: החוק) מן הצד האחד, ופקודת הכלבת (להלן: הפקודה) מן הצד השני. ההבדלים בין שני דברי החקיקה, הרלוונטיים לענייננו, הם הגורם המינהלי המוסמך לפעול ואופן פעולתו. בעוד שעל פי החוק הגורם הרלוונטי הוא וטרינר עירוני, על פי הפקודה הגורם הרלוונטי הוא רופא וטרינר ממשלתי. בנוסף לכך, קיימים הבדלים באופן הטיפול בכלב המסכן את הציבור על פי כל אחד מדברי החקיקה. השאלה שבמרכז העתירה היא מהו דבר החקיקה הספציפי, שעל פיו יש לפעול כאשר כלב מסכן את הציבור אך לא קיים חשש לכלבת. כפי שיובהר, המענה לדילמה זו טומן בחובו נפקות גם לעניין הערכאה המתאימה לדון בסוגיה המשפטית דנן.

          משיבה 5 מחזיקה בבעלותה כלבה (להלן: הכלבה). העותר טוען כי הכלבה נשכה מספר קטינים, בהם אף בתו ונכדו. על רקע זה הגיש בקשה לרופא הווטרינר הממשלתי שישמיד את הכלבה, לפי סעיף 5 לפקודה, המסמיך "רופא וטרינר ממשלתי... לבקש משופט שלום ליתן צו להשמיד בלא תשלום פיצויים כל כלב, חתול או קוף, אשר נשכו אדם יותר מפעם אחת או שלדעתו הם משתוללים...". לעותר הושב כי עליו לפנות לווטרינר העירוני, ולא לרופא וטרינר ממשלתי. כך, בין היתר, מהנימוק שבנסיבות העניין לא קם חשש לקיומה של כלבת, ובהתאם להוראות החוק, שיפורטו להלן. העותר סרב להשלים עם תשובה זו ולפנות לווטרינר העירוני, ומכאן העתירה שלפנינו, שבה הוא מבקש להורות על השמדת הכלבה לפי סעיף 5 לפקודה.

          לטענת העותר, הפקודה היא בבחינת דבר חקיקה מיוחד ביחס לחוק, ולכן זהו דבר החקיקה המכריע שיש לפעול על פיו. עוד טוען הוא כי בנסיבות העניין, על משיבים 4-1 מוטלת חובה להשמיד את הכלבה מכוח סעיף 5 לפקודה, וכי לווטרינר עירוני אין כל סמכות לפי פקודה זו. טענה חלופית היא כי גם אם חל החוק, הרי שבפועל עודכן הווטרינר העירוני – הוא הגורם המוסמך על פי החוק – בדבר תלונתו, ובכל זאת טרם נעשה דבר. מנגד חולקים המשיבים על עמדתו. משיבים 4-1 ממקדים את טענותיהם בשאלה מהו דבר החקיקה הרלוונטי. לטענתם, בנסיבות שבהן נשך כלב מספר בני אדם, יש לפעול על פי הוראות החוק (ככל שהוא חל על המקרה), ולא על פי הוראות הפקודה, שכן החוק הוא דבר החקיקה הספציפי. היות שבנסיבות העניין חל החוק, הרי שיש לפעול על פי המנגנון הקבוע בו, ולא על פי המנגנון הקבוע בפקודה. משיבה 5, בעלת הכלבה, הוסיפה כי העותר השתהה בהגשת עתירתו, כי לגופם של דברים אין המדובר בכלבה מסוכנת וכי סעד ההשמדה אינו מידתי.

2.       המחלוקת בין הצדדים היא מהו דבר החקיקה שלפיו יש לפעול – פקודת הכלבת או החוק להסדרת הפיקוח על כלבים – כאשר מצב עובדתי מסוים מקים סמכות פעולה לפי שני החוקים גם יחד, ובהעדר חשש לכלבת. לטענת העותר, הפקודה היא דבר חקיקה ספציפי הגובר על החוק. המשיבים, מנגד, טוענים כי דווקא החוק הוא בגדר דבר החקיקה הספציפי, וכי במקום שבו ניתן לפעול על פיו ואין חשש לקיומה של מחלת כלבת – זוהי דרך הפעולה הראויה, ולא המנגנונים הקבועים בפקודת הכלבת. בכדי להכריע במחלוקת זה, נפנה לבחון תחילה את הוראות הדינים הרלוונטיים.

          סעיף 5 לפקודה קובע כי בנסיבות מסוימות, יכולים גורמים מטעם המדינה לבקש מבית משפט השלום צו להשמדת סוגים מסוימים של בעלי חיים:

"כל רופא וטרינר ממשלתי, רופא ממשלתי או מפקח מקנה רשאי לבקש משופט שלום ליתן צו להשמיד בלא תשלום פיצויים כל כלב, חתול או קוף, אשר נשכו אדם יותר מפעם אחת או שלדעתו הם משתוללים או צפויים במידה יתרה להידבק בכלבת ולהעבירה... צו לפי סעיף זה לא יינתן אלא לאחר שניתנה לבעלים הזדמנות לטעון טענותיו"

ניתן לראות כי הסעיף מונה שלושה מקרים שבהם ניתן לבקש צו להשמדת בעל החיים: נשיכת אדם יותר מפעם אחת, השתוללות או צפי במידה יתרה להידבק בכלבת ולהעבירה. מדברי העותר עולה כי לדעתו בנסיבות העניין ניתן לפעול לפי אחת משתי החלופות הראשונות, שאינן מותנות בקיום חשש לכלבת. המשיבה אינה חולקת על כך שבאופן עקרוני, נסיבות הדומות לענייננו יכולות להקים סמכות לפי סעיף 5 לפקודה, אולם היא מדגישה שכאשר ניתן לפעול גם על פי החוק – יש לפעול על פיו. על כן, למשל, אם יימצא קוף משתולל – ירכוש הרופא הווטרינר הממשלתי סמכות פעולה, אף אם הוא אינו צפוי במידה יתרה להידבק בכלבת ולהעבירה. אולם אם יעשה זאת כלב, אפיק הפעולה המתאים יהיה זה הקבוע בחוק. החוק קובע, בין השאר, חובת רישוי כלבים ואת הסמכות לשלול רישיון על ידי וטרינר עירוני (ראו סעיפים 2, 6 לחוק). חלק מן העילות לשלילת רישיון לכלב הן המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור:

"רופא וטרינר עירוני רשאי לבטל רישיון או להימנע מלחדשו אם התקיימו אחד או יותר מאלה: (1) הכלב מהווה סכנה לביטחון הציבור..." (תקנה 6 לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), התשס"ה-2004).

לשלילת הרישיון יכולות להיות מספר השלכות, בתלות בסיבה שבגינה נשלל הרישיון ולאלטרנטיבות העומדות בפני הרשויות. לצד האפשרות שהכלב יימסר לגורם אחר, המסוגל לטפל בו, או למתקן מוגן – קיימת גם אפשרות שהכלב יועבר ל"מאורת הרשות" ובסופו של דבר יושמד:

"לא ניתן למסור כלב לפי הוראות פסקה (1), רשאי הרופא הווטרינר העירוני להורות על המתתו; המתת הכלב תבוצע תוך מניעת סבל מיותר, ובעליו של הכלב יישא בהוצאות ההמתה" (סעיף 6(ה)(2) לחוק).

3.       ניתן לראות, אם כן, שהן החוק הן הפקודה עוסקים במצב שבו כלב מסכן את הציבור, גם כאשר לא נשקפת על פני הדברים סכנת כלבת. ההבדל הוא בגורם המוסמך לפעול ובאופן הפעולה. המחלוקת המרכזית שבה נחלקו הצדדים היא, כאמור, מהו דבר החקיקה המתאים בנסיבות העניין. אליבא דהעותר, הפקודה היא דבר חקיקה ספציפי, ועל כן יש לפעול מכוחה על אף קיומה של סמכות גם לפי החוק. אין בידינו לקבל עמדה זו. אלה נימוקינו.

          פקודת הכלבת, כשמה כן היא, נסובה סביב מחלת הכלבת: "פקודת הכלבת מטרתה מניעת התפשטותה של המחלה, הן לאנשים והן לכלבים נוספים, ולכן מיוחדים אמצעי הזהירות שנקבעו בה ומכוונים הם למניעת התפשטות המחלה הקשה והמסוכנת" (ע"פ 385/89 אמנון אבנת נ' מדינת ישראל, פ''ד מו(1) 1, 17 (1991); בג"ץ 1555/90 "חיים לבעלי-חיים" – האגודה הישראלית נגד‏ ניסויים אכזריים בבעלי ‏חיים נ' מנהל השירותים הווטרינריים, פ''ד מה(1) 083 (1990)). אכן, על פי שני התנאים הראשונים הקבועים בסעיף 5 לפקודה, אשר צוטטו לעיל, ניתן לבקש צו להשמדת בעל חיים גם אם על פני הדברים לא קיים חשד לכלבת. על אף שיש רגליים לסברה כי כוונת המחוקק הייתה לקבוע חזקות היונקות חיותן מן החשש לכלבת – נניח לצורך הדיון כי הפקודה כוללת גם הוראות משלימות שעניינן סיכון כללי הנשקף מבעלי חיים. גם לנוכח הנחה זו, ברי כי עיקר מעייניה של פקודת הכלבת הוא במניעת מחלת כלבת, ולאו דווקא הסדרת הנושא של כלבים מסוכנים. ניתן ללמוד זאת מההסדרים השונים הקבועים עלי פקודה: עיסוקה במגוון של בעלי חיים העלולים להפיץ כלבת, כגון קופים או חתולים; הוראות בדבר בידודם של בעלי חיים חשודים או בעלי חיים שנשכו; השמדת כלבים בלתי מחוסנים; הכרזת אזורים נגועים בכלבת; השמדת בעלי חיים עזובים ועוד. הנה כי כן, המוקד אינו החשש לנשיכת בני אדם על ידי כלבים שאינם חולים בכלבת, אלא הדברת מחלת הכלבת.

          החוק, לעומת זאת, מטרתו שונה – הסדרת הפיקוח על כלבים, בריאים כחולים, מסוכנים כחסרי שיניים. אכן, אחת מתכליותיו העיקריות של החוק היא הסכנה הנשקפת לעיתים מכלבים, והצורך לקבוע הסדרים המתמודדים עם סכנה זו:

"הכלבים, בצד תכונותיהם החיוביות... עלולים, במיוחד בשעה שאינם נמצאים תחת השגחה צמודה, לגרום לנזק ואף להוות סכנה ממשית לאדם...

יתר על כן, מבין סוגי הכלבים הקיימים, יש כלבים שהסכנה הנשקפת מהם לבי אדם עלולה להיות גדולה...

מטרת החוק המוצע היא לקבוע הסדר אחיד, כלל-ארצי, שעיקריו הקמת מרכז ארצי לרישום כלבים, הוראות לעניין החזקתם של כלבים, ובכלל זה הוראות מיוחדות לגבי אופן ההחזקה של כלבים מסוכנים... והטיפול בכלבים אשר היו מעורבים בתקיפת אדם, הגבלות על ייבוא כלבים ומתן סמכויות פיקוח לשם הבטחת אכיפתן של הוראות החוק" (הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשנ"ה-1998, ה"ח 2723, עמודים 383-382).

החוק, שנחקק כמה עשרות שנים אחרי הפקודה, נועד להסדיר באופן ספציפי את נושא החזקתם של כלבים, לרבות הסיכון הנשקף מהם. הוא אינו פורש תחומו הענייני על בעלי חיים נוספים, כגון קופים או חתולים, ואין בהסדריו הטריטוריאליים "אזורים נגועים בכלבת", כפי שיש בפקודה.

          הבדל זה, בין הפקודה שעניינה כלבת ובין החוק שעניינו החזקת כלבים, בא לידי ביטוי גם באופן הטיפול של שני דברי החקיקה באירועים שעלולים לסכן את הציבור. כך, לדוגמא, על פי הפקודה, הכלל הוא שבעל חיים החולה בכלבת או חשוד בכלבת יושמד. לכך קיימים מספר חריגים, כגון מקרים שבהם הוכח כי בעל החיים נקי מכלבת, או מקרים שבהם מדובר בבעל חיים "בעל ערך מיוחד" החשוד בכלבת, שאז ניתן להטיל עליו מגבלות שונות, כגון בידוד וחסימת פיו למשך מספר חודשים, עד שיתברר אם אמנם חלה בכלבת (ראו סעיפים 7-6 לפקודה). לעומת זאת, נקודת המוצא של החוק היא שונה. ראשית קובע החוק דרכי פעולה שאינן כוללות את המתת הכלב, כגון העברתו לאדם שקיבל רישיון להחזיקו, העברתו למיתקן מוגן, או מסירתו למערכת הביטחון או לגורם אחר. רק אם לא ניתן לבצע אחד מאלה, רשאי הרופא הווטרינר העירוני להורות על המתתו. ללמדך, שאין דין כלב חולה כלבת ככלב מסוכן מסיבה אחרת.

         

          מן המקובץ עולה כי דבר החקיקה המסדיר את דינו של כלב המסכן את הציבור – שלא מחמת כלבת – הוא החוק להסדרת הפיקוח על כלבים. בדין אפוא נאמר לעותר שעליו לפעול על פי האמור בחוק, ולא לדרוש את השמדת הכלבה על פי ההליך הקבוע בפקודה.

4.       העותר הוסיף וטען כי גם אם יש לפעול על פי החוק, הרי שבמסגרת התכתובות בינו לבין משיבים 4-1, הועבר עניינו לעיון הווטרינר העירוני – הוא הגורם המוסמך על פי החוק. בכל זאת טרם נעשה דבר, ומכאן ההצדקה לביקורת שיפוטית על החלטת הרשויות, גם אם יש לפעול על פי החוק. ברם, הגורם השיפוטי המוסמך לדון בעתירות מסוג זה, המוגשות מכוח החוק, הוא בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו סעיף 19 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000). ממילא, על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, לא מיצה העותר את ההליכים שעליו לנקוט לפי סעיף 16 לחוק.

          לנוכח מסקנה זו, איננו זקוקים לדון בעתירה זו ביתר טענות הצדדים, כגון טענת משיבה 5 כי הכלבה אינה מסוכנת לציבור או כי המתתה אינה מידתית.

5.       העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות שתי קבוצות המשיבים (משיבים 4-1 ומשיבה 5), בסך של 2,000 ש"ח לכל אחת מהקבוצות.

           ניתן היום, ‏ח' בתשרי התשע"ז (‏10.10.2016).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   15056450_Z04.doc   מא

  www.court.gov.il

משרדנו לא ייצג בתיק זה

תודה על פנייתך, אנו ניצור עמך קשר בהקדם האפשרי.
לקבלת ייעוץ משפטי בנושא - השאירו פרטים
* שם:
* נייד:
 

אודות המחבר:

בית המשפט העליון הוא ערכאת הערעור העליונה ומתוקף תפקיד זה הוא שומע ערעורים (בזכות) על פסקי דין של בית משפט מחוזי, ויכול לשמוע ערעורים, לאחר בקשת רשות, על החלטות של בית משפט מחוזי שאינן "פסק דין", וגם ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי, כאשר המחוזי דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. כמו כן, הוא משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ) וככזה אמון על קיומו של שלטון החוק והבטחת חוקיות פעולתן של רשויות המדינה. הצלחות המשרד | דירוג המשרד | משרדנו בפייסבוק

תגיות - מונחים נוספים בתחום
משפט פלילי | פסיקה | פסקי דין | פסקי דין פלילי | מאגר משפט פלילי | מאגר משפטי | פסיקה עליון | פס"ד פלילי

הצלחות המשרד בתחום
סגירת תיק פלילי בהיעדר אשמה ללקוח שנחשד בתקיפת בת זוגו אי הרשעה ללקוח בעבירת גניבה הגם שלא הצביע על פגיעה קונקרטית בעיסוקו קבלת ערר וסגירת תיק מחוסר אשמה ללקוח שהואשם שאיים והטריד בחורה שהכיר באתר הכרויות שחרור נאשם ממעצר בית לעבודה בעבירות גידול סמים קבלת בקשה לעיכוב הליכים בתיק יבוא סמים סגירת תיק פלילי ללקוח שנחשד בביצוע מעשים מגונים בקטינה בת 9 במסגרת טיול משפחות בצפון הארץ

זקוק לייעוץ אישי ומקצועי בנושא?

אתה מוזמן ליצור עימנו קשר ונשמח לסייע ולהציע לך מענה ופתרון מקצועי בנושא על פני כל שעות היממה. הפניה אינה כרוכה בהתחייבות כל שהיא מצידך.

בטלפון: 077-5006206 או בנייד: 052-6885006

בדוא"ל: office@dok.co.il

או מלא את הפרטים בטופס הבא ונחזור אליך בהקדם:

הפניה הינה ישירות אל עורכי דין פליליים במשרד. עורך דין פלילי מטעמנו יחזור אליכם בהקדם.


נושאים קשורים מהפורום המשפטי
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
זאם | 14:48 29/01/2017
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
עו''ד אלעד שאול אלבז | 13:08 07/02/2017
ביטול משפט פלילי
יצחק | 08:13 14/10/2016
ביטול משפט פלילי
עו''ד אלעד שאול אלבז | 18:53 14/10/2016
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
גילי | 21:37 28/11/2014
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
עו''ד איילון בירנבוים | 06:59 02/12/2014