חזרה לעמוד הראשי | פסיקת בית המשפט העליון | בג"ץ 8691/15 מועצה מקומית בענה נ. ממשלת ישראל
קטגוריות: משפט פלילי

בג"ץ 8691/15 מועצה מקומית בענה נ. ממשלת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

לפני:  

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט צ' זילברטל

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

העותרת:

מועצה מקומית בענה

נ  ג  ד

המשיבים:

1. ממשלת ישראל

2. הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות

3. שר התחבורה

4. שר האוצר

5. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

6. המועצה המקומית דיר אל אסד

7. המועצה המקומית מג'ד אל כרום

עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים

תאריך הישיבה:

א' בכסלו התשע"ז (1.12.16)

בשם העותרת:

עו"ד צבי שוב; עו"ד אריאל פל

בשם המשיבים 4-1:

עו"ד ליאורה וייס-בנסקי

בשם המשיבה 5:

עו"ד שילה הרשקוביץ'; עו"ד ישראל מרקוביץ'; עו"ד מיכל תמר

בשם המשיבה 6:

עו"ד נעמה חליל; עו"ד נאסר צנעאלה

בשם המשיבה 7:

עו"ד רחל ינקוביץ-רועה

פסק-דין

השופט צ' זילברטל:

           עתירה כנגד החלטת ממשלה מיום 25.6.2015 אשר אישרה את תכנית המתאר הארצית לתשתית לאומית 17א' (להלן: תת"ל 17א' או התכנית), בגדרה ייערכו שינויים בהסדרי התנועה בכביש 85 שיכללו, בין היתר, הקמת מחלף חדש בעל הפרדה מפלסית, וביטול צומת קיים המוביל כיום ליישוב בענה, המצוי בשטחה של העותרת. המחלף המתוכנן אמור להיבנות במרחק של כ-300 מטרים ממקום הצומת הקיים, אשר יש כוונה לבטלו, כך שהכניסה לבענה מכביש 85 והיציאה מהישוב ייעשו דרך המחלף, במקום דרך הצומת הקיים.

רקע

1.       תת"ל 17א', כנגדה מופנית העתירה דנא, היא למעשה שלב ראשון של תת"ל 17, תכנית תשתית לאומית העוסקת בשדרוג כביש 85 באזור עכו-כרמיאל. תת"ל 17א' הופרדה מתת"ל 17 בשל צורך שנוצר נוכח הוראות תכנית תשתית לאומית נוספת, תת"ל 12/2, שעניינה ביצוע מסילת ברזל בין עכו לכרמיאל (להלן: המסילה), אשר סלילתה עתידה להסתיים במחצית הראשונה של שנת 2017, והיא מחייבת, מבחינה בטיחותית ותחבורתית, יצירת הפרדה מפלסית במקטע זה של כביש 85. לצורך כך, במסגרת תת"ל 17א, תוכנן, בין היתר, מחלף חדש הכולל הפרדה מפלסית בקרבת הצומת הקיים המוביל לבענה, תוך ביטול היציאה הקיימת כיום מבענה לכביש 85  (להלן: היציאה הקיימת). יציאה זו מאפשרת פניה מערבה (ימינה) לכביש 85, שכן בענה מצויה מצפון לו.

2.       ואלה הצדדים לעתירה: העותרת היא המועצה המקומית בענה; המשיבים 4-1 הם ממשלת ישראל, הוועדה לתכנון תשתיות לאומיות (להלן: הות"ל), שר התחבורה ושר האוצר (להלן גם יחד: המדינה); המשיבה 5 היא חברת נתיבי ישראל, חברה ממשלתית אשר תכננה את התכנית (להלן: נתיבי ישראל); והמשיבות 7-6 הן מועצות אזוריות שבתחומן יישובים סמוכים לבענה - המשיבה 6 היא המועצה המקומית דיר אל-אסד (להלן: דיר אל-אסד); והמשיבה 7 היא המועצה המקומית מג'ד אל כרום (להלן: מג'ד אל כרום).

3.       סוגיית היציאה הקיימת מבענה לכביש 85 הייתה נושא לדיונים כבר בתחילת הליכי התכנון של התכנית, כאשר העותרת הביעה את עמדתה מול גופי התכנון, לאורך כל הדרך, כי היא מבקשת להשאיר את היציאה הקיימת כך שביציאה מבענה תתאפשר פנייה ימינה לכביש 85 לכיוון מערב (ראו למשל: נספח 3 לתגובת נתיבי ישראל, סיכום פגישה בות"ל משנת 2012). בדיון שנערך ביום 2.12.2013 בות"ל בנוגע להפקדת התכנית (להלן: דיון ההפקדה) הוחלט על העברת התכנית להערות הוועדות המחוזיות והשגות הציבור בכפוף למספר תנאים, וביניהם כי תיבחן האפשרות של השארת היציאה הקיימת בכפוף לבדיקה של נתיבי ישראל, שתוצג במועד אישור הפרוטוקול (נספח 4 לתגובת נתיבי ישראל). בדיקה זו אכן נעשתה על-ידי נתיבי ישראל (ראו דו"ח מתכננת התכנית מיום 12.12.2013, נספח 5 לתגובת נתיבי ישראל). כעולה מדו"ח זה, נבחנו ארבע חלופות להשארת הפנייה ימינה ביציאה הקיימת: שלוש מהן מייצרות בעיות תנועתיות ובטיחותיות, ומחייבות חריגה מתחומי התכנית ושינוי תוואי "הקו הכחול" שלה; ואילו חלופה נוספת, שהיא החלופה שהומלצה לבסוף, היא קידום דרך דו סטרית בין הכניסה הקיימת לבענה לבין הכביש הראשי של מג'ד אל כרום, במסגרת תכנית מקומית שתקודם על-ידי העותרת. חלופה זו, כך לפי הדו"ח, היא בטיחותית יותר, ואינה מביאה לחריגה מהקו הכחול של התכנית. לאחר בדיקה זו, אושר פרוטוקול דיון ההפקדה, במתכונת המבטלת את היציאה הקיימת מבענה. בהמשך, נערכה פגישה בין נציגי בענה ונציגי דיר אל-אסד לנתיבי ישראל, בנוגע לקידום החלופה המומלצת על-ידי נתיבי ישראל חלף השארת היציאה הקיימת, בו הביעה העותרת נכונות לקדם חלופה זו. ביום 5.5.2014 הופקדה התכנית ופורסמה להערות הוועדות המחוזיות ולהשגות הציבור (י"פ 6797, בעמ' 5311).

4.       כלפי התכנית הוגשו השגות מטעמם של גורמים שונים, לרבות העותרת, אשר לא השלימה, בסופו של יום, עם ביטול היציאה הקיימת מבענה לכביש 85. ההשגות נשמעו על-ידי חוקר שמונה על-ידי הות"ל, לפי הוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). דו"ח החוקר המליץ לקבל את עמדת העותרת ולאפשר הותרת היציאה הקיימת לכביש 85 המאפשרת פנייה ימינה (מערבה) במסגרת התכנית (נספח ג' לעתירה). דו"ח החוקר עמד על כך כי נכון לתת משקל לאינטרסים ואילוצים מקומיים, וכי יועץ התנועה של הות"ל סבר כי קיימים פתרונות הולמים לסכנה הבטיחותית בהשארת היציאה הקיימת. החוקר ציין כי השארת היציאה הקיימת תסייע בוויסות התנועה וכדרך נוספת בשעת חירום, וכן תועיל לשמירת ציר הכניסה ההיסטורית לבענה, דבר אשר העותרת מייחסת לו חשיבות רבה.

5.       ביום 9.6.2014 דנה בהשגות ועדת המשנה להערות והשגות של הות"ל (להלן: ועדת המשנה), וקיבלה את המלצת החוקר, כך שהמליצה להותיר במסגרת התכנית את היציאה הקיימת מבענה לכביש 85. באותו היום, קיבלה הות"ל את המלצת ועדת המשנה והחליטה על העברת התכנית לאישור הממשלה על-פי סעיף 76ג(9) לחוק התכנון והבניה (להלן: החלטת הות"ל הראשונה).

6.       לאחר החלטה זו, ביום 11.9.2014, פנה מר יעקב בליטשטיין, חבר הות"ל וראש מנהלת תכנית נתיבי ישראל במשרד התחבורה (התכנית במסגרתה מוקמת המסילה), אל מתכננת הות"ל, וביקש לקיים דיון חוזר בהחלטת הות"ל הראשונה לפיה התכנית תכלול הותרת היציאה הקיימת מבענה. בפנייתו, ציין את הדחיפות בקידום תת"ל 17א' בשל הקמתה של המסילה, וכן ציין כי לפי בדיקות שבוצעו, לא ניתן יהיה לבצע את החלטת הות"ל הראשונה להשאיר את היציאה הקיימת מבענה בתחומה של התכנית.

7.       בהמשך לפנייה זו, הוחלט על קיום דיון חוזר בות"ל. זימון לדיון זה נשלח ביום 15.9.2014 לגורמים הרלוונטיים, לרבות העותרת, כולל חומר רקע לדיון – מצגת שהוכנה על-ידי נתיבי ישראל (ראו נספח 13 לתגובת נתיבי ישראל). הדיון החוזר התקיים ביום 22.9.2014, בנוכחות נציגי העותרת, כמו גם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים ונציגי היישובים הסמוכים, דיר אל-אסד ומג'ד אל כרום. מתכננת התכנית הבהירה בדיון, כי בעקבות החלטת הות"ל הראשונה נערכה בדיקה נוספת בדבר השארת היציאה הקיימת מבענה לכביש 85 במסגרת התכנית. במסגרת זו עלה כי החלופות בעייתיות מבחינה בטיחותית, ומחייבות חריגה מתחומי הקו הכחול של התכנית, כך שלא ניתן לאשר את התכנית בהתאם להחלטת הות"ל הראשונה. לאחר דיון פומבי בות"ל, בו השמיעו את עמדותיהם נציגי העותרת ונציגי היישובים הסמוכים, התקיים גם דיון פנימי בנושא, ובסופו הוחלט לתקן את החלטת הות"ל הראשונה, ולא לכלול במסגרת התכנית פנייה מבענה לכביש 85 (להלן: ההחלטה בדיון החוזר). ביום 8.6.2015 החליטה ועדת השרים לענייני תכנון, בנייה ומקרקעין לאשר את התכנית. החלטה זו קיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 25.6.2015, וביום 5.8.2015 התפרסמה ברשומות הודעה בדבר אישור התכנית (י"פ 7089, בעמ' 7808).

העתירה דנא

8.       העתירה שבפנינו מופנית כנגד אישורה של תת"ל 17א', ובפרט, כנגד ההחלטה בדיון החוזר שלא לאפשר את הותרת היציאה הקיימת מבענה לכביש 85. יצוין, כי עם עתירתה הגישה העותרת גם בקשה למתן צו ביניים. ביום 23.6.2016 נקבע כי אין להתחיל עבודות בשטח עד להחלטה אחרת, אולם לא עוכבו המשך הליכי התכנון או הליכי ההפקעה (ראו גם החלטה מיום 14.11.2016).

9.       לשיטת העותרת, ההחלטה בדיון החוזר התקבלה על בסיס תשתית עובדתית שגויה, שכן, לשיטתה, השארת היציאה הקיימת במקומה הנוכחי אינה מובילה לחריגה מהקו הכחול של התכנית. העותרת טוענת כי ההחלטה בדיון החוזר היא בלתי סבירה ובעלת השלכות פוגעניות, וזאת בשל הגידול באוכלוסיית בענה וכן החשיבות בהותרת דרך נוספת ליציאה מבענה בשעת חירום; וכן בשל פגיעה קניינית בבעלי זכויות בחלקות המצויות בתחום הדרך שהיציאה ממנה תבוטל. לגישתה, החלטת הדיון החוזר התעלמה משיקולים אלו, ונתנה משקל יתר לשיקול של חיסכון בזמן בשל הצורך, לכאורה, לפרסם ולהפקיד את התכנית מחדש ככל שמדובר בחריגה מהקו הכחול של התכנית. לשיטתה, בחירה בביטול היציאה הקיימת והעתקתה למיקום החדש היא בלתי מידתית, משקיימת חלופה המאפשרת הותרת היציאה הקיימת על כנה. לטענתה, לא התקיימו נסיבות חדשות או טעמים כבדי משקל אשר הצדיקו עריכתו של דיון חוזר וחזרה מההחלטה שכבר התקבלה בות"ל. לבסוף, טוענת העותרת כי לא הועברו לה עובר לדיון החוזר המסמכים הרלוונטיים, לרבות דו"ח החוקר, כך שלא יכלה להיערך כראוי לדיון החוזר, באופן המהווה פגיעה מהותית בזכות הטיעון שלה. לפיכך, סבורה העותרת כי יש מקום להתערב בהחלטת הדיון החוזר ובהחלטת הממשלה שאישרה את התכנית בהתאם לה.

10.     דיר אל-אסד ומג'ד אל כרום ביקשו להצטרף לטענותיה של העותרת. מג'ד אל כרום טענה בתגובתה, כי התכנית במתכונתה הנוכחית תביא לעומסים ולשיבושי תנועה קשים ביציאה ממג'ד אל כרום ולפגיעה בתושבים.

11.     בתגובתה המקדמית לעתירה טענה המדינה כי יש לדחות את העתירה הן על הסף, הן לגופה. לטענת המדינה, העתירה לוקה בשיהוי מן הפן הסובייקטיבי והאובייקטיבי גם יחד, בשים לב לכך שהיא הוגשה קרוב לחצי שנה לאחר החלטת הממשלה ולמעלה מארבעה חודשים לאחר פרסומה ברשומות, על אף שהעותרת הייתה מעורבת בהליכי התכנון והייתה מודעת כבר בספטמבר 2014 להחלטת הות"ל בעניין. כן מדגישה המדינה כי בזמן שחלף הושקעו משאבים לשם קידום התכנון שיאפשר את תחילת ביצוע העבודות בהתאם לתת"ל 17א'.

12.     לגופו של עניין, סבורה המדינה כי אין עילה להתערב בשיקול דעתם של מוסדות התכנון. תחילה טוענת המדינה, כי הות"ל הייתה רשאית לקיים דיון נוסף בהחלטת הות"ל הראשונה, משהתברר כי זו אינה ישימה, שכן השארת היציאה במיקומה הנוכחי (תוך יצירת ההפרדה המפלסית) מחייבת, מטעמי בטיחות, חריגה מן הקו הכחול של התכנית. לטענת המדינה, טענתה של העותרת כי למעשה לא אמורה להיווצר חריגה מן הקו הכחול היא טענה חדשה, שלא נטענה בפני גופי התכנון. בהקשר זה המדינה מדגישה, כי העותרת ידעה על הדיון החוזר מבעוד מועד, נשלח אליה חומר רקע, ונציגיה לקחו בו חלק פעיל, ומשכך, אף אין לומר כי נפגעה זכות הטיעון שלה. המדינה מכירה בכך שדו"ח החוקר לא הועבר לעותרת עובר לדיון החוזר, אך לשיטתה אם סברה העותרת כי היא זקוקה לחומרים נוספים בטרם הדיון החוזר, ובשים לב למעורבותה השוטפת בהליכי התכנון ולכך שעמדה בקשר עם נתיבי ישראל, היא הייתה יכולה לבקש חומרים אלו. המדינה טוענת כי קיים צורך דחוף, בטיחותי ותחבורתי, ביצירת ההפרדה מפלסית, כך שאין מקום לעכבה בשל רצונה של העותרת להותיר את היציאה הקיימת. לטענתה, הגורמים המקצועיים לא סברו כי יש צורך תנועתי בהותרת היציאה הקיימת במיקומה הנוכחי, אלא הם ביקשו בתחילה לתת משקל לרצונה של העותרת בהשארתה במקומה, כאשר אף מדו"ח החוקר עולה כי זה היה הטעם המרכזי להמלצתו. המדינה טוענת כי בשלבים מוקדמים יותר העותרת אף הסכימה לבחירת חלופות אחרות על-פני השארת היציאה הקיימת, וכי טענות העותרת בדבר הפגיעה בבענה, לרבות הפגיעה הקניינית בבעלי החלקות הסמוכות לכביש היציאה הקיים, אינן מבוססות. המדינה מציינת כי עקרונית, אין מניעה לקדם את הסדרת היציאה הקיימת במסגרת תכנית מתאר מקומית, אך מדגישה כי עמדת משרד התחבורה היא כי חיבור זה הוא בעייתי מבחינה בטיחותית. סיכומם של דברים, טענת המדינה היא שמכלול השיקולים נלקחו בחשבון על-ידי הות"ל בעת קבלת ההחלטה בדיון החוזר, וכי היא איזנה ביניהם באופן ראוי וסביר בנסיבות העניין.

13.     גם נתיבי ישראל סבורה שדין העתירה להידחות הן מטעמי סף שונים, הן לגופה. נתיבי ישראל טוענת אף היא שהעתירה לוקה בשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי, ומדגישה את המשאבים שהושקעו בתכנונה המפורט של התכנית ואת הבעייתיות שבעיכוב בביצועה, עיכוב שמשמעותו הפעלת מחסום במפגש הכביש והמסילה לתקופה ארוכה, מה שמהווה סכנת חיים. לטענתה, יש לדחות את העתירה על הסף גם מטעמים של היעדר ניקיון כפיה של העותרת, אשר לטענת נתיבי ישראל הסתירה עובדות ומסמכים רלוונטיים (כדוגמת היות היציאה הקיימת בגדר "דרך מיועדת לביטול" על-פי תכנית האב של בענה); וכן בשל מעשה עשוי, עת כבר אושרה התכנית על-ידי הממשלה ופורסמה ברשומות, ובשים לב לכך שהעותרת לא פנתה בשום שלב לבקש את עיכוב כניסתה לתוקף של התכנית.

14.     לגופו של עניין, סבורה נתיבי ישראל כי אין מקום להתערב בשיקול דעתם של מוסדות התכנון, במיוחד כאשר החלטת הות"ל אושרה וקיבלה תוקף של החלטת ממשלה. נתיבי ישראל מדגישה כי מדובר בהחלטה בעניין מקצועי-תכנוני מובהק, במסגרתה נשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים, ואשר נסמכה על חוות דעת מקצועיות של מומחים. נתיבי ישראל טוענת, כי מוסדות התכנון רשאים לעיין מחדש בהחלטותיהם כאשר מתעורר בכך צורך ומטעמים הנעוצים בטובת הציבור, ואף אם לא חל שינוי בנסיבות העניין. כאשר התברר כי החלטת הות"ל הראשונה אינה ישימה, וכי משמעותה היא דחייה משמעותית בהליכי התכנון ועיכוב בהשלמת ההפרדה המפלסית, סבורה נתיבי ישראל כי הות"ל הייתה רשאית – ואף חייבת – לשקול שוב את החלטתה. לבסוף, טוענת נתיבי ישראל כי האפשרות של השארת היציאה הנוספת מבענה נבחנה שוב ושוב, ונדחתה, על-ידי הגורמים התכנוניים ועל בסיס חוות דעת מומחים בנושא, וכי אין צורך תנועתי, לרבות לא בשעת חירום, המצדיק זאת. נתיבי ישראל טוענת כי יש לדחות גם את הטענות הקנייניות שהעלתה העותרת, בשים לב לכך שביטול היציאה הקיימת לכביש 85 אינה מביאה לביטול הדרך המוליכה לכביש 85 כולה (שכן מדרך זו תהייה פניה לעבר המחלף המתוכנן), וכי ככל שיש למי מהתושבים טענה לפגיעה על-ידי התכנית, יש באפשרותו להגיש תביעה לפיצוי לפי חוק התכנון והבניה ובהתאם להוראותיו. לבסוף, טוענת נתיבי ישראל כי לא נפגעה זכות הטיעון של העותרת, וכי מדובר בטענה חסרת תום לב, בשים לב לדיונים הארוכים שהתנהלו עמה וכן לזימונה לדיון החוזר. עוד נטען, למען הזהירות בלבד, כי יש מקום להימנע מביטול ההחלטה גם בשל הנזק שייגרם לציבור בגין כך.

דיון והכרעה

15.     דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה.

          העתירה מופנית, בעיקרו של דבר, כנגד החלטה תכנונית מקצועית מובהקת, בדבר ביטול היציאה הקיימת מהיישוב בענה לכביש 85 במסגרת תת"ל 17א', ויצירת יציאה חדשה לכביש 85 במרחק לא רב מהיציאה הקיימת. הלכה היא, כי בית משפט זה אינו מחליף את שיקול הדעת של הגוף התכנוני, ואינו נוטה להתערב בשיקול דעת זה אלא אם נפל פגם היורד לשורשה של ההחלטה, כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (ראו למשל: בג"ץ 4776/03‏ מלון רג'נסי ירושלים בע"מ נ' שר הפנים‏, פסקה 13 (9.5.2005); בג"ץ 9485/08 עזרא נ' ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע), פסקה 16 (30.1.2012); בג"ץ 8160/13 ועד תושבי שכונת עין כרם נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (1.5.2014)). נראה כי לא נפל פגם מסוג זה בהחלטת הדיון החוזר של הות"ל, אשר ניתנה בהמשך לקיומו של הליך תכנוני ארוך, במסגרתו נשקלו כלל החלופות התכנוניות, ואשר סופו באישור התכנית בהחלטת ממשלה.

16.     בפתח הדברים, העותרת מלינה על כך שההחלטה לקיים דיון חוזר התקבלה על בסיס עובדתי שגוי, שכן לדידה, הותרת היציאה במיקומה הנוכחי אינה מחייבת חריגה מן הקו הכחול של התכנית. העותרת תומכת טיעונה זה בחוות דעת מטעמה (נספח א' לעתירה). חוות דעת זו לא הובאה בפני הות"ל בדיון החוזר, ולמעשה היא נערכה לקראת הגשתה של עתירה זו, בחודש דצמבר 2015, מספר חודשים לאחר פרסום אישור התכנית ברשומות. לעומת זאת, בפני הות"ל הובאה עמדה מקצועית לפיה לצורך יישום החלטת הות"ל הראשונה, היינו השארת היציאה הקיימת במקומה, תוך עמידה בסטנדרט הבטיחותי הנדרש, יהיה צורך לסטות מגבולות הקו הכחול של התכנית. עמדה זו הובאה בפנייה לקיום הדיון החוזר (נספח 10 לתגובת נתיבי ישראל); בחומר הרקע לדיון, שנשלח לעותרת (נספח 13 לתגובת נתיבי ישראל); ובדיון החוזר עצמו (ראו פרוטוקול הדיון החוזר, נספח 14 לתגובת נתיבי ישראל, בעמ' 6-4 (להלן: פרוטוקול הדיון החוזר)). יצוין, כי כבר בדו"ח המתכננת מיום 12.12.2013, שנערך לאחר דיון ההפקדה, עלה כי כל אחת מן החלופות שהוצעה להשארת היציאה הקיימת במקומה מחייבת סטייה מתחומי התכנית (נספח 5 לתגובת נתיבי ישראל). כאמור, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בשיקול הדעת של הגוף התכנוני המקצועי, ואינו יושב כטריבונל עליון לענייני תכנון. מכאן שאין מקום להתערבותנו בהנחתה העובדתית-מקצועית של הות"ל לפיה הותרת היציאה במקומה הנוכחי, אגב הסדרתה באופן הנדרש בהיבט הבטיחותי, מחייבת חריגה מהקו הכחול של התכנית. הנחה זו התבססה על עמדת הגורמים המקצועיים מטעמה, ואין מקום להעדיף על פניה את חוות הדעת שהגישה העותרת במסגרת העתירה ולא במהלך ההליך התכנוני (ראו: בג"ץ 2920/94‏ אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ''ד נ(3) 441 (1996)).

17.     יוער, כי בדיון החוזר בות"ל העותרת לא הציגה חוות דעת זו, ולא שטחה את טיעוניה כי השארת היציאה אינה מחייבת יציאה מן הקו הכחול (מלבד אמירות כלליות של אחד הנציגים בדיון; ראו פרוטוקול הדיון החוזר, בעמ' 49-47). זאת יש לזקוף לחובתה. העותרת לא הכחישה כי קיבלה זימון לדיון החוזר (ראו סעיף 103 לעתירתה), ועולה כי אף נשלח אליה חומר הרקע שהועבר עובר לדיון זה. חומר רקע זה כלל התייחסות מפורשת לטענה לפיה לא ניתן להותיר את היציאה הקיימת מבלי לחרוג מהקו הכחול של התכנית (נספח 13 לתגובת נתיבי ישראל). משכך, העותרת הייתה יכולה להתנגד לעריכת הדיון החוזר מטעם זה, או להביא במהלך הדיון בות"ל את טיעוניה כי אין צורך בחריגה מן הקו הכחול, כפי שניסתה לעשות עתה בפנינו. בהקשר זה, טענות העותרת בדבר הפגיעה בזכות הטיעון שלה, מכוונות לכך שלא הועברו לידיה דו"ח החוקר, פרוטוקולים ומסמכים נוספים שהיו יכולים לסייע לה להתכונן לדיון זה כדבעי. אולם, בשים לב למעורבותה בהליכי התכנון מראשיתם, לזימונה לדיון החוזר, לחומר הרקע שנשלח אליה כהכנה לו, ולהשתתפות נציגיה בו, נראה כי בחסרים אלו לא היה בכדי לפגוע בזכות הטיעון של העותרת. בנסיבות העניין, בפני העותרת עמדה הזדמנות להשפיע באופן אפקטיבי על החלטת גוף התכנון, ועל-כן יש לדחות את טענותיה בעניין זה.

18.     עיקר טענותיה של העותרת מופנות לטעמים לשינוי מהחלטת הות"ל הראשונה ולסבירות החלטת הדיון החוזר גופה. דומה כי אף העותרת אינה חולקת על סמכותה של הות"ל לבחון שוב את החלטתה הראשונה, אלא טוענת כי לא התקיימו הטעמים המצדיקים בחינה מחודשת זו. אכן, הגוף התכנוני רשאי לשקול שוב את החלטתו מקום בו התקיים שינוי נסיבות או כאשר קיימים טעמים חשובים שבטובת הציבור המחייבים לעשות כן (ראו: בג"ץ 318/75 חדג'ס נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, חיפה, פ"ד ל(2) 133, 137 (1976); עע"ם 2418/05‏ מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פסקה 12 (24.11.2005)). בנסיבות העניין דנא, טוענת המדינה כי בדיקות נוספות העלו כי לצורך שימור מיקומה של היציאה הקיימת באופן בטיחותי, יש צורך בסטייה מן הקו הכחול של התכנית, וכי הדבר מהווה טעם שיש בו כדי לשנות מהחלטתה הקודמת של הות"ל. נתיבי ישראל והמדינה הדגישו בפנינו כי מדובר באינטרס ציבורי, לא רק בשל העיכוב שייגרם בהליכי התכנון ככל שתישאר החלטת הות"ל הראשונה על כנה, אלא בהתחשב בכך שמשמעותו של עיכוב זה הוא יצירת מפגש כביש-מסילה שאינו בטיחותי עד לסיום הליכי התכנון. שיקולי בטיחות אלו אינם שיקולים של מה בכך, והם מחלישים את טענותיה של העותרת לפיהן ניתן משקל כמעט בלעדי לשיקול של חסכון בזמן, מששיקול זה שזור בטעמים בטיחותיים.

19.     זאת ועוד, העותרת לא הניחה בפנינו בסיס מספק לטענות בדבר הפגיעה ביישוב בענה. טענות העותרת כי נדרשת הותרת דרך יציאה נוספת מבענה לשעת חירום ובשל גידול האוכלוסייה הצפוי ביישוב אמנם בוססו בחוות דעת מטעמה, אך כנגדה עומדת חוות דעת שהוגשה מטעם נתיבי ישראל אשר מחזקת את העמדה כי המחלף החדש עתיד לתת מענה מספק לצרכים אלה, בשים לב לכך שרמת השירות של המחלף החדש גבוהה מזו של הדרך והיציאה הקיימות כיום. טענותיה של העותרת בדבר פגיעה קניינית לא בוססו אף הן, ולא הובהר מי מבעלי החלקות עתיד להיפגע מהתכנית במתכונתה הנוכחית, וכיצד. מהחומר שהוגש בפנינו עולה כי הגורמים המקצועיים והתכנוניים בחנו פעם אחר פעם את טענותיה של העותרת, וניסו לתת מענה לרצונותיה, תוך מציאת פתרונות בטיחותיים הולמים. אכן, בשלב מסוים החליטה הות"ל, על-פי המלצת החוקר, לקבל את דרישתה של העותרת ולאפשר את השארת היציאה במיקומה הנוכחי. ואולם, החלטה זו שונתה לבסוף בדיון החוזר, מטעמים שמצאנו שלא היה בהם פסול. ההחלטה לאשר את התכנית בנוסחה הסופי התקבלה בסיומו של הליך תכנוני ארוך, לאחר קבלת עמדות מקצועיות שונות, בהתחשב במכלול השיקולים ובהסתמך על בדיקות שונות שנערכו על-מנת לאזן ביניהם בצורה מיטבית. לפיכך, ובשים לב לכלל בדבר אי ההתערבות בשיקול הדעת התכנוני, לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת הדיון החוזר ובהחלטת הממשלה בעקבותיה.

20.     אשר על כן, העתירה נדחית ומבוטל הצו הזמני שניתן בהחלטה מיום 23.6.2016. העותרת תישא בהוצאות המשיבים 4-1 בסך 10,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה 5 באותו הסכום.

          ניתן היום, ‏כ"א בכסלו התשע"ז (‏21.12.2016).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת



_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   15086910_L19.doc   סח

  www.court.gov.il

משרדנו לא ייצג בתיק זה

תודה על פנייתך, אנו ניצור עמך קשר בהקדם האפשרי.
לקבלת ייעוץ משפטי בנושא - השאירו פרטים
* שם:
* נייד:
 

אודות המחבר:

בית המשפט העליון הוא ערכאת הערעור העליונה ומתוקף תפקיד זה הוא שומע ערעורים (בזכות) על פסקי דין של בית משפט מחוזי, ויכול לשמוע ערעורים, לאחר בקשת רשות, על החלטות של בית משפט מחוזי שאינן "פסק דין", וגם ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי, כאשר המחוזי דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. כמו כן, הוא משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ) וככזה אמון על קיומו של שלטון החוק והבטחת חוקיות פעולתן של רשויות המדינה. הצלחות המשרד | דירוג המשרד | משרדנו בפייסבוק

תגיות - מונחים נוספים בתחום
משפט פלילי | פסיקה | פסקי דין | פסקי דין פלילי | מאגר משפט פלילי | מאגר משפטי | פסיקה עליון | פס"ד פלילי

הצלחות המשרד בתחום
סגירת תיק מחוסר אשמה למעסה שהואשם בביצוע מעשים מגונים במטופלות ביטול צו למניעת הטרדה מאיימת שהוצא בעקבות תקיפת בת זוג סגירת תיק פלילי ללקוח שנחשד בחדירה לחומר מחשב סגירת תיק פלילי ללקוח שנחשד בביצוע מעשה סדום ומעשה מגונה בקטינה סגירת תיק פלילי ללקוח שנחשד שאיים ותקף את אשתו 4 חודשי עבודות שירות בלבד בעבירות של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש ואיומים

זקוק לייעוץ אישי ומקצועי בנושא?

אתה מוזמן ליצור עימנו קשר ונשמח לסייע ולהציע לך מענה ופתרון מקצועי בנושא על פני כל שעות היממה. הפניה אינה כרוכה בהתחייבות כל שהיא מצידך.

בטלפון: 077-5006206 או בנייד: 052-6885006

בדוא"ל: office@dok.co.il

או מלא את הפרטים בטופס הבא ונחזור אליך בהקדם:

הפניה הינה ישירות אל עורכי דין פליליים במשרד. עורך דין פלילי מטעמנו יחזור אליכם בהקדם.


נושאים קשורים מהפורום המשפטי
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
זאם | 14:48 29/01/2017
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
עו''ד אלעד שאול אלבז | 13:08 07/02/2017
ביטול משפט פלילי
יצחק | 08:13 14/10/2016
ביטול משפט פלילי
עו''ד אלעד שאול אלבז | 18:53 14/10/2016
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
גילי | 21:37 28/11/2014
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
עו''ד איילון בירנבוים | 06:59 02/12/2014