חזרה לעמוד הראשי | פסיקת בית המשפט העליון | בג"ץ 9262/16 היועץ המשפטי לממשלה נ. בית הדין הארצי לעבודה
קטגוריות: משפט פלילי

בג"ץ 9262/16 היועץ המשפטי לממשלה נ. בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט א' שהם

העותרים:

1. היועץ המשפטי לממשלה

2. המוסד לביטוח לאומי

נ  ג  ד

    

המשיבים:

1. בית הדין הארצי לעבודה

2. אביבה גבירץ

3. מנחם עזריאל

4. יצחק לוי

5. מנשה פנחס

6. נאיף שיבאני

7. עמירם שטרק

8. יהודה ליהוד

9. פלונית

10. חאלד דאוד  ואח'

דיון בהתנגדות

תאריך הישיבה:י"ז בחשון תשע"ח (6.11.17)

בשם העותר 1:

עו"ד מיכל לייסר

בשם העותר 2:

עו"ד כרמית נאור; עו"ד ארנה רוזן-אמיר

בשם המשיבה 2:

עו"ד מנשה ענתר

בשם המשיב 3:

עו"ד תומר גלילי

המשיב 4:

בעצמו

בשם המשיב 5:

עו"ד ינון תמרי

בשם המשיב 6:

עו"ד רוני  אסלייח

המשיב 7:

בעצמו

בשם המשיב 8:

עו"ד איתן גת

המשיבה 9:

בעצמה

בשם המשיב 10:

עו"ד אדוארדו ווסר

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

עניינה של העתירה בבקשת העותרים לבטל את פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר עסקו בשאלה מהו הדין החל על תביעותיהם של בעלי רכב ומשתמשי קבע בו, שהוגשו לפני יום 1.3.2012, לאור ההלכה שנקבעה בבג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי (28.2.2012) (להלן: עניין חסן).

רקע

1. במסגרת פסק הדין בעניין חסן דן בית משפט זה בשאלת חוקתיותו של סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה או החוק). סעיף 9א(ב) לחוק קבע חזקה חלוטה לפיה מי שבבעלותו או בשימושו כלי רכב נחשב כבעל הכנסה בגובה גמלה להבטחת הכנסה, ולפיכך אינו זכאי לגמלה (להלן: הדין הישן). בית משפט זה (הנשיאה בדימ', השופטת ד' ביניש) קבע כי פגיעתו של סעיף 9א(ב) לחוק בזכות לקיום מינימאלי בכבוד אינה מידתית ומשום כך אינה עומדת במבחני החוקתיות. על רקע זה הורה בית המשפט על בטלותו של הסעיף דנן. בית המשפט עמד על כך שמאחר שהמדינה תידרש לגבש הסדר חלופי במקום ההסדר שהוכרז על בטלותו, אין מקום להורות על בטלות סעיף 9א(ב) לחוק לאלתר, ויש לאפשר למחוקק שהות לצורך גיבוש הסדר חדש. משכך, נקבע כי הצהרת הבטלות תיכנס לתוקפה בתוך שישה חודשים מיום מתן פסק הדין (1.3.2012) (להלן: תקופת הביניים), כלומר החל מיום 1.9.2012. בית המשפט ציין כי "טוב יהיה" אם המוסד לביטוח לאומי יקבע הסדר ביניים המביא בחשבון את קביעותיו של פסק הדין לתקופת הביניים עד לכניסתו של הסדר סטטוטורי חדש לתוקף, וכי בכלל זה תוחל פרשנות מצומצמת למונח "שימוש" הקבוע בחוק.

2.בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין חסן, לצד הכנת התיקון לחוק, קבע המוסד לביטוח לאומי הסדרי ביניים, אשר צמצמו את פרשנות המונח "שימוש", שהיה קבוע בסעיף 9א(ב) לחוק והשולל זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, באופן משמעותי. בהמשך לאמור, תוקן סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה (תיקון מספר 40), התשע"ב-2012 (להלן: התיקון לחוק). התיקון לחוק החיל למעשה את ההסדר החדש שנכנס לתוקפו ביום 1.9.2012 על תקופת הביניים, ובכך ייתר את הצורך בעיצוב הסדר ביניים לתקופה זו.

3.העתירה דנן תוקפת שני פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין הארצי לעבודה במסגרת עב"ל 28956-08-11 גבירץ נ' המוסד לביטוח לאומי (9.11.2015), והתיקים שנדונו במאוחד עם תיק זה (להלן: עניין גבירץ) ועב"ל 41933-04-14 ליהוד נ' המוסד לביטוח לאומי (7.9.2016) והתיק שנדון עמו במאוחד (להלן: עניין ליהוד), אשר עסקו, כאמור, בשאלה מהו הדין החל על תביעות לגמלת הבטחת הכנסה התלויות ועומדות בבתי הדין האזוריים לעבודה שהוגשו לפני יום 1.3.2012, כפי שיפורט להלן.

במסגרת עניין גבירץ קבע בית הדין הארצי לעבודה (בהתאם לחוות דעתה של השופטת ר' רוזנפלד אליה הצטרפו סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה ונציגי הציבור מר אליהו בן גרא ומר יצחק דויטש, ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא י' פליטמן) כי בהינתן קביעותיו של בית משפט זה בעניין חסן, בדבר אי החוקתיות שדבקה בדין הישן, כמו גם המלצותיו לגבש הסדרי ביניים לתקופת הביניים שעד לכניסתו של התיקון לחוק לתוקף, לא ניתן להחיל על ההליכים התלויים ועומדים את הדין הישן. בית הדין הארצי עמד על כך שהמלצתו של בית משפט זה ליצירת הסדר ביניים מיוחד היא מעין "פטור חוקתי", המבוסס על ההנחה כי לא סביר ליתן החלטה על פי הוראותיו של חוק שנקבע כי הוא איננו חוקתי. עם זאת, נמצא כי בדין החדש לא נקבע הסדר מיוחד ביחס להליכים התלויים ועומדים, בהם ניתנו החלטות המוסד לביטוח לאומי על פי הוראות הדין הישן. על רקע זה קבע בית הדין הארצי אמות מידה פרשניות לבחינת אותן תביעות תלויות ועומדות לגמלת הבטחת הכנסה, בהתאם להנחיותיו של בית משפט זה בעניין חסן. אמות מידה אלה מביאות בחשבון את שווי הרכב, ובכלל זה את שווי הרכב ליחיד לעומת שווי הרכב למשפחה, ואת השאלה האם התובעים נהגו מנהג בעלים ברכב. נקבע כי כלל התיקים התלויים ועומדים בבתי הדין האזוריים יידונו בהתאם לאמות מידה אלה.

עניין ליהוד עסק במקרים בהם נדחו תביעות התובעים לגמלת הבטחת הכנסה מן הטעם של שימוש קבע ברכב ומנהג בעלים ברכב, טרם פרסומו של פסק הדין בעניין גבירץ. במסגרת הדיון בתיק זה, ביקשו המוסד לביטוח לאומי והיועץ המשפטי לממשלה לשוב ולבחון את הלכת גבירץ, בטענה כי המנגנון שנקבע בה מביא לתוצאה בלתי מסתברת, שלפיה מצבו של מי שתביעתו תלויה ועומדת ומתייחסת לתקופה הקודמת ליום 1.3.2012, יהיה טוב יותר ממי שחלות עליו הוראות התיקון לחוק. בית הדין הארצי (הנשיא י' פליטמן, השופטות ר' רוזנפלד וס' דוידוב-מוטולה, ונציגי הציבור, מר שי צפריר ומר אמנון גדעון) דחה עמדה זו על יסוד טעמים עליהם עמד בהרחבה בפסק דינו, והדגיש כי הלכת גבירץ "שרירה וקיימת ואיננה עומדת כשלעצמה לבחינה חוזרת בהיבטה העקרוני".

טענות הצדדים

4.במסגרת העתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי בית המשפט יבטל את פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעניין גבירץ ובעניין ליהוד, ויקבע כי במידת האפשר יוחלו על ההליכים התלויים ועומדים בבתי הדין האזוריים הסדרי ביניים שהתווה המוסד לביטוח לאומי. לטענת העותרים, בפסקי הדין של בית הדין הארצי נפלו טעויות משפטיות מהותיות אשר מצדיקות את ביטולם. בעיקרו של דבר, נטען כי אמות המידה הפרשניות שהתווה בית הדין הארצי לדיון בהליכים התלויים ועומדים – הנבדלות מן הדין הישן והן מן הדין שנוצר לאחר התיקון לחוק ­– הן תולדה של החלת בטלות על סעיף 9א(ב) לחוק אחורה בזמן, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית משפט זה בעניין חסן, לפיו בטלות החוק היא פרוספקטיבית. בנוסף, ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה על התליית ההליכים התלויים ועומדים בבתי הדין האזוריים לעבודה, אשר אמורים להיות מוכרעים על בסיס פסקי הדין בעניין גבירץ ובעניין ליהוד.

5.המשיבים מצדם ביקשו לדחות את העתירה, תוך שהעלו טענות פרטניות הנוגעות לכל מקרה לגופו. הטענה המרכזית שחזרה על עצמה בכלל תגובות המשיבים היא כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי, שכן העתירה הוגשה למעלה משנה לאחר שניתן פסק הדין בעניין גבירץ. עוד נטען כי מספר התיקים התלויים ועומדים אליהם מתייחסת העתירה הוא זניח, זאת בניגוד לתמונה אותה מנסים העותרים לצייר לפיה מדובר בכ-300 תיקים, ועל כן לא מדובר בסוגיה שיש לה השלכות רוחב. לגופו של עניין, נטען כי לא נפלו טעויות משפטיות בפסקי הדין של בית הדין הארצי וכי הפרשנות שנתן בית הדין הארצי לחוק לנוכח קביעותיו של בית משפט זה בעניין חסן היא פרשנות ראויה. מעבר לכך, נטען כי לא מדובר במקרה בו הצדק מחייב התערבות בפסקי הדין של בית הדין הארצי. הודגש כי ענייננו בגמלת קיום בסיסית המחייבת את סיום ההליכים בהקדם האפשרי ואת יישום פסקי הדין המקנים למשיבים את הזכות לגמלה זו.

ההליכים לפני בית משפט זה

6.בית משפט זה (המשנה לנשיאה, השופט ח' מלצר) החליט שלא ליתן צו ביניים ושלא לעכב את ההליכים התלויים ועומדים בבתי הדין האזוריים, כפי שהתבקש בעתירה. ביום 6.2.2017 התקיים דיון בעתירה בפני בית משפט זה (המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופטים י' עמית וע' ברון), במסגרתו ניתן צו על תנאי "כמבוקש על פי הראש הראשון לצו-על-תנאי". כמו כן, נקבע כי העותרים יגישו לבית המשפט את רשימת התיקים התלויים ועומדים בבתי הדין השונים לעבודה.  

7.יצוין כי במסגרת הדיון שנערך לפנינו ביום 6.11.2017 עדכנו העותרים כי לפי הממצאים שברשותם מספר ההליכים התלויים ועומדים עומד על כ-119 תיקים בכל בתי הדין האזוריים לעבודה. בנוסף, העותרים התייחסו לבקשתנו לטענת השיהוי והסבירו כי העדיפו לפנות תחילה לבית הדין הארצי לעבודה במסגרת עניין ליהוד טרם הגשת העתירה מתוך כבוד (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 6.11.2017, עמוד 7, שורות 12-10).

דיון והכרעה

8.דין העתירה להידחות על הסף הן מחמת שיהוי והן מכיוון שהיא אינה מגלה עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, כפי שיפורט להלן.

9.כידוע, דוקטרינת השיהוי מאפשרת לבית המשפט זה, בשבתו כבית דין גבוה לצדק לדחות על הסף עתירה שהוגשה לאחר העיתוי הראוי להגשתה. העיתוי ה"ראוי" להגשת עתירה אינו קבוע מראש ואחיד לכלל ההליכים ועשוי להשתנות ממקרה למקרה. בית המשפט נדרש לבחון האם חלף פרק זמן ארוך מן הסביר להגשתה של העתירה, מה היו הסיבות לעיכוב ומה היו הנזקים שנגרמו בשל העיכוב. המוקד של עקרון השיהוי מצוי באי הסבירות של האיחור בפנייה לבית המשפט, אשר בגינו עלולים להיפגע אינטרסים אחרים [ראו: דפנה ברק-ארז המשפט המינהלי, 356-355 (2017) (להלן: המשפט המינהלי)].

10.בחינת עילת השיהוי מורכבת משלושה היבטים אשר כל אחד מהם יכול לשמש טעם לדחיית העתירה – שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי ומידת הפגיעה בשלטון החוק. שיהוי סובייקטיבי עניינו בהתנהגות העותר ובפרט בשאלה האם חלוף הזמן מלמד על ויתור העותר על זכויותיו. שיהוי אובייקטיבי מתמקד בשינוי המצב לרעה ופגיעה באינטרסים ראויים של הרשות המנהלית או של צדדים שלישיים, שנגרמה בעקבות האיחור בהגשת העתירה. ההיבט השלישי עניינו במידת הפגיעה בשלטון החוק המתגלה מתוך העתירה ואינטרס הציבור בשמיעתה. יסוד זה נותן ביטוי לעקרון לפיו גם אם חל שיהוי בהגשת העתירה, בית המשפט עשוי להחליט לדון בה לגופה חרף השיהוי, ככל שהדבר נדרש על מנת למנוע פגיעה חמורה בשלטון החוק [בג"ץ 1262/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' סיעת ש"ס, פ"ד סא(1) 185, 199-195 (2006); בג"ץ 281/11 ראש מועצת בית איכסא נ' שר הביטחון, פסקה 14 והאסמכתאות שם (6.9.2011); בג"ץ 8049/16 אלון נ' פרקליטות המדינה (המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין), פסקה 7 והאסמכתאות שם (6.3.2017); המשפט המינהלי, 367-360].

11.על פי רוב, טענת השיהוי תיבחן בפתח ההליך, בטרם הדיון המקדמי או במהלכו. עם זאת, ייתכנו מצבים שבהם הדיון בטענת השיהוי ייערך בשלב מתקדם יותר של ההליך. כפי שמסביר פרופ' זמיר בספרו הסמכות המינהלית 1960-1959 (2014), לא פעם בית המשפט אינו יכול להכריע בטענת השיהוי, אלא לאחר שדן בטענות שהועלו בעתירה לגופו של עניין. הטעם לכך נעוץ בכך שלעיתים ההחלטה האם יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי במועד הגשתה מחייבת הכרעה בשאלות נוספות, כגון חומרת הפגם שנפל בהחלטה המינהלית ומידת הנזק שעלול להיגרם לרשות המינהלית או לצדדים שלישיים אם העתירה תתקבל. במקרים מעין אלו – וכך גם בענייננו – אפשר שטענת השיהוי לא תוכרע בפתח הדיון, אלא לאחר הכרעה בשאלות הרלבנטיות לגופו של עניין, ואף לאחר שניתן צו על-תנאי בעתירה.  

12. להשלמת התמונה יצוין, כי דוקטרינת השיהוי במשפט המינהלי מופעלת לרוב בסיטואציות שבהן הפרט מגיש באיחור עתירה נגד החלטה מינהלית שניתנה על-ידי הרָשות המוסמכת. ואולם, כפי שנקבע לא אחת, דוקטרינת השיהוי עשויה לחול גם במצבים שבהם העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק מופנית נגד החלטה שיפוטית שהמועד להשיג עליה אינו קבוע בחוק. כך בפרט, במקרה של עתירה נגד החלטות ופסקי דין של בתי הדין לעבודה – אשר מובן כי מחויב להגישה בתוך פרק זמן סביר, בהתאם לנסיבות העניין, שאחרת ניתן יהיה לדחותה מחמת שיהוי [ראו והשוו: בג"ץ 7609/09 שילוני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 9 והאסמכתאות שם (7.9.2010) (להלן: עניין שילוני); בג"ץ 2055/08 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 והאסמכתאות שם (17.03.2008); בג"ץ 6522/08 יעיש נ' בית הדין האזורי לעבודה, פסקה 17 והאסמכתאות שם (30.7.2008); בג"ץ 3635/15 מימון נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, פסקה 9 (28.5.2015)].

מן הכלל אל הפרט

13.במקרה דנן העותרים הגישו את העתירה לבית המשפט ביום 29.11.2016, בעוד שפסק הדין בעניין גבירץ ניתן ביום 9.11.2015 ופסק הדין בעניין ליהוד ניתן ביום 7.9.2016. כלומר, מאז קביעת הלכת גבירץ ועד להגשת העתירה חלפה למעלה משנה, ומאז מתן פסק הדין בעניין ליהוד חלפו כמעט שלושה חודשים. ואולם, כאמור, אין בחלוף הזמן לבדו כדי להכריע בשאלת קיומו של שיהוי ויש לבחון גם את השפעת הדבר על מערך האינטרסים של הצדדים כפי שהם באים לידי ביטוי בשלושת ההיבטים של השיהוי.

14.שיהוי סובייקטיבי; אין מחלוקת כי העותרים היו מודעים לפסק הדין בעניין גבירץ. לטענת העותרים, הם החליטו שלא להגיש עתירה לבית משפט זה מיד לאחר מכן מכיוון שרצו לגרום לבית הדין הארצי לעבודה לשנות את ההלכה במסגרת עניין ליהוד. אין בעובדה שלטענת העותרים הם המתינו למתן פסק הדין בעניין ליהוד, מתוך "כבוד" לבית הדין הארצי ואמונה כי ייתכן שהלכת גבירץ תשונה, כדי לסתור את הטענה בדבר קיומו של שיהוי סובייקטיבי. לפיכך, ככל שהדברים אמורים ביסוד הסובייקטיבי, אני סבור כי העתירה לוקה בשיהוי. 

15.שיהוי אובייקטיבי; בנוסף לשיהוי הסובייקטיבי קיים בענייננו גם שיהוי אובייקטיבי. בהקשר זה אקדים ואציין כי במסגרת בחינת השיהוי האובייקטיבי יש להתחשב, בין היתר, במידת הפגיעה באינטרסים ראויים להגנה, בין אם מדובר באינטרסים של רשות שלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר ובין אם זהו אינטרס הכלל [השוו: בג"ץ 1898/06 משרד הפנים נ' בית הדין הארצי לעבודה י-ם - הנהלת בתי המשפט, פסקה 5 (24.3.2008)]. במקרה דנן האינטרסים שנפגעו הם של המשיבים לעתירה וכן של צדדים שלישיים. השיהוי בהגשת העתירה גרם, בין היתר, לכך שבפרק הזמן שחלף מעת מתן פסק הדין בעניין גבירץ ועד למועד הגשת העתירה, חלק מן התיקים התלויים והעומדים נדונו בבתי הדין האזוריים לעבודה בהתאם להלכה שנקבעה בעניין גבירץ. כפועל יוצא מכך, במידה והעתירה שלפנינו הייתה מתקבלת, היה נוצר מצב שבו תיקים זהים היו מוכרעים לפי אמות מידה שונות – שמרעות את מצבם של התובעים שתביעותיהם תלויות ועומדות – רק משום שטרם הספיקו להכריע בהם לפי הלכת גבירץ. נוסף על כך, בחלוף הזמן עד להגשת העתירה חלה הסתמכות של המשיבים על תוצאות פסקי דין – שהלכה והתחזקה עם חלוף הזמן. כאמור, מעבר להסתמכותם של המשיבים על פסקי הדין, חלה הסתמכות גם של תובעים נוספים (צדדים שלישיים) על המצב המשפטי שנקבע. אותם התובעים ציפו, ובצדק, כי תביעותיהם תוכרענה בהתאם להלכת גבירץ, כפי שקרה ביתר התיקים שנדונו בתקופת זמן זו. סביר להניח, כי אלו התכוננו להליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינם לפי המצב המשפטי החדש שנקבע, וגיבשו ציפיות בהתאם לתוצאה שנקבעה בהלכת גבירץ. לנוכח האמור, נראה כי חלוף הזמן עד להגשת העתירה גרם לשינוי המצב מנקודת מבט אובייקטיבית, באופן שמקשה מאוד לדון בעתירה לגופה בעת הזו.

16.הפגיעה בשלטון החוק; אינני סבור כי פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה פוגעים בשלטון החוק, באופן המצדיק דיון בעתירה על אף השיהוי בו היא לוקה. זאת בעיקר בהתחשב בכך שמדובר בפסקי דין שניתנו בהתאם לשיקול הדעת הרחב המסור לבית הדין הארצי לעבודה, וכפי שיבואר להלן, אף לא ניתן לומר כי הקביעות בהם שגויות או בלתי סבירות לגופן. מעבר לכך, העתירה נוגעת למספר מוגבל וידוע מראש של תיקים תלויים ועומדים, שגם לגביהם תוצאות ההכרעה הן חד-פעמיות ובלתי נמשכות. הנושא הנדון בעתירה אינו בעל השלכות על ציבור רחב ואינו טומן בחובו השפעה עתידית משמעותית. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי מחויב לדון בעתירה לשם שמירה על שלטון החוק, חרף השיהוי שדבק בה.

17.לסיכומו של דבר, מצאתי כי העתירה לוקה בשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי, וכי לא מתקיימת פגיעה בשלטון החוק המצדיקה לדון בה למרות זאת. משכך, כאמור, דין העתירה להידחות.

18.למעלה מן הצורך, יצוין כי אף אם העתירה לא הייתה מוגשת באיחור, היה מקום לדחותה על הסף, הואיל והיא אינה מגלה עילה להתערבות בפסקי הדין של בית הדין הארצי. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו בהם שמורה רק למקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטה ובנוסף לכך הצדק מחייב את תיקונה [בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 693 (19.3.1986) (להלן: עניין חטיב); עניין שילוני, פסקה 10 והאסמכתאות שם; המשפט המינהלי, 85-84]. אפיונה של טעות כ"מהותית" קשור, בין היתר, גם לשאלה אם מדובר בסוגיה בעלת חשיבות משפטית וציבורית כללית. כמו כן, "הטעות המשפטית המהותית אינה עולה, בדרך כלל, מנסיבות, שבהן אפשריות פרשנויות מגוונות ושונות ופתוחה הדרך למספר חלופות" [ראו: עניין חטיב, 693]. כמפורט לעיל, בענייננו המקרה אינו כולל השלכות רוחב, וקביעות בית הדין הארצי מבוססות על מלאכת פרשנות. פועל יוצא הוא, שאין עילה להתערבותו של בית משפט זה בפסקי דינו של בית הדין לעבודה. אוסיף ואציין כי אף אם הייתי משתכנע בקיומה של טעות מהותית בפרשנות שאימץ בית הדין הארצי לעבודה בנסיבות המקרים, הרי שספק רב אם היה מתקיים התנאי המצטבר השני להתערבות מצדנו בפסקי הדין; זאת, שכן לא נראה כי המקרים הנדונים עונים לתנאי שלפיו "הצדק מחייב" התערבות שיפוטית. אדרבא, הפרשנות שהעניק בית הדין הארצי לעבודה לדין במסגרת פסקי דינו מיטיבה את מצבם של תובעים הזכאים לקבל גמלת הבטחת הכנסה, לאחר שמשך שנים המשתייכים לאוכלוסייה זו לא זכו למצות את זכויותיהם; ונקבע כי החוק שהסדיר את זכאותם לגמלה פגע בזכותם לקיום מינימאלי בכבוד.

19.נוכח כל האמור אציע לחבריי לדחות את העתירה. בשל השיהוי שדבק בעתירה ומשום שנדרש לברר את העתירה לגופה עד להכרעה בה, אציע שהעותרים יישאו בהוצאות המשיבים באופן הבא: לזכות המשיבים 8-2, סכום בסך 5,000 ש"ח לכל אחד. לזכות המשיב 10 והמשיבים הנוספים המיוצגים על ידו, סכום בסך 5,000 ש"ח במצטבר לכולם יחד. יצוין כי בעת קביעת ההוצאות ניתן משקל לכתבי בי-הדין שהוגשו מטעם המשיבים. לא מצאתי לנכון להורות על תשלום הוצאות לזכות המשיבה 9 בהתחשב בכך שלא הוגשו כתבי בי-דין מטעמה.

ש ו פ ט

השופט נ' הנדל:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' שהם:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

ניתן היום, ‏כ"ח בשבט התשע"ח (‏13.2.2018).

ש ו פ ט

    ש ו פ ט

                  ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   16092620_W13.doc  

 

משרדנו לא ייצג בתיק זה

אודות המחבר:

בית המשפט העליון הוא ערכאת הערעור העליונה ומתוקף תפקיד זה הוא שומע ערעורים (בזכות) על פסקי דין של בית משפט מחוזי, ויכול לשמוע ערעורים, לאחר בקשת רשות, על החלטות של בית משפט מחוזי שאינן "פסק דין", וגם ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי, כאשר המחוזי דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. כמו כן, הוא משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ) וככזה אמון על קיומו של שלטון החוק והבטחת חוקיות פעולתן של רשויות המדינה. הצלחות המשרד | דירוג המשרד | משרדנו בפייסבוק

הצלחות המשרד בתחום
משרדנו עצר כתבת תחקיר שקרית ומגמתית כנגד איש תקשורת מוכר המשטרה סגרה תיק מחוסר אשמה ללקוח שהואשם באיומים נגד בת זוגו סגירת תיק פלילי בהיעדר אשמה פלילית ללקוח שנחשד בביצוע מעשים מגונים בקטינים בתוך המשפחה שחרור ממעצר לקוח שנחשד בתקיפת שוטרים עקב סירוב המשטרה לגבות עדות מזכה מעד מרכזי סגירת תיק חקירה בעבירות תיווך וסחר בסמים סגירת תיק פלילי לזוג הורים שהואשמו בתקיפת ילדיהם הקטינים

זקוק לייעוץ אישי ומקצועי בנושא?

אתה מוזמן ליצור עימנו קשר ונשמח לסייע ולהציע לך מענה ופתרון מקצועי בנושא על פני כל שעות היממה. הפניה אינה כרוכה בהתחייבות כל שהיא מצידך.

בטלפון: 077-5006206 או בנייד: 052-6885006

בדוא"ל: office@dok.co.il

או מלא את הפרטים בטופס הבא ונחזור אליך בהקדם:

הפניה הינה ישירות אל עורכי דין פליליים במשרד. עורך דין פלילי מטעמנו יחזור אליכם בהקדם.


נושאים קשורים מהפורום המשפטי
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
זאם | 14:48 29/01/2017
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
עו''ד אלעד שאול אלבז | 13:08 07/02/2017
ביטול משפט פלילי
יצחק | 08:13 14/10/2016
ביטול משפט פלילי
עו''ד אלעד שאול אלבז | 18:53 14/10/2016
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
גילי | 21:37 28/11/2014
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
עו''ד איילון בירנבוים | 06:59 02/12/2014