חזרה לעמוד הראשי | פסיקת בית המשפט העליון | בג"ץ 7662/14 התנועה המסורתית נ. משרד החינוך והתרבות - המחלקה לתרבות חרדית
קטגוריות: משפט פלילי

בג"ץ 7662/14 התנועה המסורתית נ. משרד החינוך והתרבות - המחלקה לתרבות חרדית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופטת ע' ברון

העותרת:

התנועה המסורתית

נ  ג  ד

    

המשיב:

משרד החינוך והתרבות - המחלקה לתרבות חרדית

תאריך הישיבות:

14.12.2015; 6.10.2016

בשם העותרת:

עו"ד בעז פייל; עו"ד גיתית רמות-אדלר

בשם המשיב:

עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד אודי איתן

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

1.העותרת קיבלה ממשרד החינוך תמיכות בגין פעילותה בנושא תרבות יהודית והעברת שיעורי תורה שלא במסגרת לימודים פורמאלית. העתירה מופנית נגד החלטת המשיב לקזז סכומי כסף מתוך התמיכות שניתנו לה בשנים 2013-2010.

2.הוראות הדין המרכזיות אשר מסדירות את נושא התמיכות במוסדות ציבור קבועות בסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ובנוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה במוסדות ציבור ולדיון בהן (להלן: נוהל התמיכות). מכוח נוהל התמיכות, רשאים מוסדות ציבור להגיש למשרד הממשלתי הרלוונטי בקשות לקבלת תמיכה. נושא התמיכות בפעילות תרבות יהודית והעברת שיעורי תורה שלא במסגרת לימודים פורמאלית מרוכז כיום במשרד החינוך. כעולה מכתבי בי-הדין, עד לשנת 1998 התמיכה בנושא זה יועדה בעיקרה למגזר החרדי-תורני. לקראת שנת 2002 גובשו מבחני תמיכה חדשים, שאפשרו גם למוסדות נוספים המשתייכים למגזרים נוספים לקבל תמיכות (להרחבה בעניין תמיכות מנהליות והוראות הדין המסדירות את הנושא, ראו דפנה ברק-ארז משפטי מינהלי כלכלי פרק 27 (2013) (להלן: משפט מינהלי כלכלי)).

3.ההיבטים המרכזיים של נושא התמיכות במוסדות ציבור מוסדרים, כאמור, בנוהל התמיכות. לענייננו, רלבנטי נוסחו של נוהל התמיכות שחל בשנים 2013-2010. נוסח זה קבע, בין היתר, כי תמיכה כספית תשמש את מוסד הציבור רק למטרה אשר לשמה ניתנה (סעיף 11(א)); כי אם יתברר שהמוסד לא היה זכאי לתמיכה, או שהתמיכה לא שימשה למטרה שלשמה ניתנה, סכום התמיכה יושב (סעיף 11(ט)); כי אם המוסד שקיבל תמיכה לא עמד בתנאיה, תשלום התמיכה יוקטן, יעוכב או ייפסק (סעיף 14.1); וכי אם המוסד שקיבל תמיכה לא עמד בהתחייבויותיו ובתנאיה, ייגבו ממנו הסכומים ששולמו לו ביתר (סעיף 14.4). עוד קבע הנוהל כי ככל שנמצא בהליך ביקורת כי המוסד עשה שימוש בלתי נאות בכספי תמיכה בשנה מסוימת, יינקטו נגדו מספר צעדים במצטבר. בכלל זה ייגבו מהמוסד הכספים (סעיף 14.5(1)(א)(1)), באמצעות מימושם מתוך ערבות שהפקיד (סעיף 14.5(1)(א)(1)(א)), קיזוזם מתוך כספי התמיכה שניתנו לו בשנה הרלבנטית או בשנים עתידיות (סעיף 14.5(1)(א)(1)(ב)) ובאמצעות הגשת תביעת השבה נגדו (סעיף 14.5(1)(א)(1)(ג)).

יצוין כי נוהל התמיכות תוקן בשנת 2014, אך גם בנוסחו העדכני נכללות הוראות דומות בעיקרן בעניין השבת תמיכות. הנוהל העדכני קובע כי משרד ממשלתי שהתברר לו כי מוסד ציבור שקיבל תמיכה לא עמד בתנאי התמיכה, יגבה מהמוסד את הכספים ששולמו לו ביתר (סעיף 13(ד)). עוד קובע הנוהל העדכני כי גביית הכספים תתבצע ב"אחת או יותר" מהדרכים הבאות: קיזוז מכספי תמיכות שמגיעים למוסד מאותו המשרד באותה השנה (סעיף 19(א)(1)); קיזוז מכספי תמיכות שמגיעים למוסד ממשרדים אחרים באותה השנה (סעיף 19(א)(2)); מימוש הכספים מתוך סכום הערבות שנתן המוסד במסגרת הבקשה לתמיכה (סעיף 19(א)(3)); קיזוז הסכום מכספי תמיכות עתידיות שמגיעות למוסד מאותו המשרד (סעיף 19(א)(4)); קיזוז הסכום מכספי תמיכות עתידיות שמגיעות למוסד ממשרדים אחרים (סעיף 19(א)(5)); קיזוז הסכום מכספי התמיכות שמגיעים למשרד כתמורה בעד רכש, אספקת טובין או מתן שירותים (סעיף 19(א)(6)); ולבסוף – הגשת תביעת השבה נגד המוסד (סעיף 19(א)(7)).

4.להשלמת התמונה יצוין, כי לצד נוהל התמיכות קיימים הסדרי פיקוח על מוסד הציבור שקיבל תמיכה כספית. הסדרים אלו מעוגנים, בין היתר, בהוראות תכ"מ 6.1.0.1 בעניין "תמיכות במוסד ציבור" ובהוראת תכ"מ 6.1.0.4 בעניין "פיקוח ובקרה על תמיכות במוסד ציבור". בפועל, הפיקוח על מוסד הציבור מתבצע על-ידי המשרד הממשלתי שהעניק את התמיכה ועל-ידי החשב הכללי במשרד האוצר.

5.כעולה מתגובתו המקדמית של המשיב לעתירה, העותרת קיבלה תמיכות שונות לאורך תקופת פעילותה. בתגובת המשיב מפורט על תמיכות שאושרו לעותרת החל משנת 1998, בסכומים שונים. בין השנים 2005-2003 בוצעו ביחס לעותרת "בדיקות עומק", בהן נמצא כי העותרת לא קיימה באופן מדויק אחר תנאי התמיכות בשנים מסוימות, כיוון שהיא לא ביצעה את הפעילות הנתמכת בעצמה, אלא באמצעות עמותות אחרות. בעקבות ממצא זה, קוזזו כספים מסכום התמיכה שהועבר לעותרת בשיעור של 40% בשנים הרלבנטיות. בשנת 2006 אושרה לעותרת תמיכה בסכום 149,704 ש"ח, אך קוזז ממנה סכום בסך 31,368 ש"ח, לאחר שנמצא כי היקף הפעילות שהוצהר בבקשת התמיכה גדול מהיקף הפעילות בפועל, ולאחר שנמצא כי חלק מתשלום התמיכה הועבר לנותני שירות דרך עמותות אחרות. בשנים 2008-2007 אושרו לעותרת תמיכות בסכומים של 67,685 ש"ח ו-100,000 ש"ח, בהתאמה. בשנת 2009 אושרה לעותרת תמיכה בסך 100,000 ש"ח, אך קוזז ממנה סכום בסך 22,798 ש"ח לאחר שנמצא כי חלק מהפעילות שלגביה התבקשה התמיכה לא בוצעה בפועל, או שלא בוצעה בהתאם לתנאי התמיכה. בשנת 2010 אושרה לעותרת תמיכה בסך 129,857 ש"ח, אך קוזז ממנה סכום בסך 25,609 ש"ח, מטעמים דומים בעיקרם. בשנת 2011 אושרה לעותרת תמיכה בסך 120,000 ש"ח, אך קוזז ממנה סכום בסך 39,000 ש"ח, מטעמים דומים. בשנת 2012 אושרה לעותרת תמיכה בסך 103,357 ש"ח, אך קוזז ממנה סכום בסך 20,671 ש"ח, מטעמים דומים. בשנת 2013 אושרה לעותרת תמיכה בשיעור כולל של 15,293 ש"ח, לפי חישוב שונה שהורכב ממקדמות בהתאם לתקציב המשכי שחל באותה השנה.

6.בשנת 2013 בוצעה לעותרת "בדיקת עומק" ביחס לשנים 2011-2009 על-ידי משרד רואי-חשבון. במסגרת בדיקה זו נמצא כי העותרת השתמשה בכספי התמיכות כ"עמותת גג". הוסבר כי העותרת "מעבירה את הכספים לעמותות ואלו הן מבצעות את הפעילות" וכי "נראה כי עיקר הפעילות לא בוצעה בפועל על-ידי העמותה והיא היוותה עמותת צינור להעברת כספי התמיכה". בדיקה השוואתית משלימה שערך המשיב העלתה כי העותרת המשיכה לפעול כך גם בשנת 2012. על רקע ממצאים אלו קבעה ועדת התמיכות בסוף שנת 2013, כי יש לחייב את העותרת להשיב את התמיכה שקיבלה בין השנים 2012-2010, וכן להקפיא את בקשת התמיכה שהגישה ביחס לשנת 2013. על-פי תגובת המשיב, הוחלט שלא לקזז סכומים באופן דומה ביחס לשנת 2009, משום שנמצא כי בשנה זו העותרת עמדה בתנאי הסף של מבחן התמיכה גם בהפחתת מספר הפעילויות שלא בוצעו ישירות על-ידה. הוועדה ביקשה לקבל את התייחסות העותרת לממצאים בטרם קבלת החלטה סופית בנדון. ביום 30.1.2014 הגישה העותרת התייחסות לוועדה, בה טענה כי אין פסול בכך שביצעה את פעילותה באמצעות קהילות משנה המאוגדות תחתיה, כי היא עומדת בנוהל התמיכה ובתנאים שנקבעו, וכי ממילא פעילותה הייתה גלויה, ידועה ומאושרת בפועל לאורך השנים, הן על-ידי משרד החינוך והן על-ידי החשב הכללי במשרד האוצר. עוד טענה העותרת כי פרקטיקה של איגוד כספי התמיכות תחת "עמותת גג" היא פרקטיקה מוכרת וקיימת, שלאורה פעלו "עמותות גג" רבות נוספות. ועדת התמיכות דחתה את טענות העותרת.

7.ביום 12.11.2014 הוגשה העתירה דנן. עוד באותו היום ניתן צו ארעי המורה על הקפאת החלטת המשיב עד להחלטה אחרת. ביום 16.3.2015 הגיש המשיב תגובה מקדמית לעתירה. המשיב טען כי התנהלות העותרת מנוגדת לנוהל התמיכות ולמבחני התמיכות. המשיב הוסיף וטען, כי העותרת ידעה שאסור לה לפעול כ"עמותת גג" ולהעביר את כספי התמיכות לגורמים שלישיים, וזאת בין היתר משום שעניין זה הובהר במסגרת פסק דין שניתן בבג"ץ 1447/03 פנים להתחדשות יהודית בישראל נ' שרת החינוך (14.12.2004) (להלן: בג"ץ 1447/03)). הוסבר כי מתן אישור ביחס לפעולותיה של העותרת, אשר העבירה כספי תמיכה לעמותות משנה, תהווה למעשה "עקיפה" של נהלי התמיכה, שכן בדרך זו לא ניתן יהיה להבטיח שהגוף אשר קיבל בסופו של יום את כספי התמיכה אכן היה זכאי להם. עוד הובהר כי ועדת התמיכות מעולם לא אישרה את התנהלות העותרת, בכתב או בהתנהגות, ולכן לא ניתן לקבל טענת הסתמכות בנסיבות העניין. המשיב דחה גם את טענת העותרת בעניין הפלייתה ביחס לגופים אחרים. על רקע זה טען המשיב כי אין עילה להתערב בהחלטתו, ויש לאפשר לו לגבות את כספי התמיכה, תחילה באמצעות קיזוזם, ולאחר מכן, ככל שיידרש, באמצעות תביעת השבה.

8.ביום 14.12.2015 התקיים דיון בעתירה לפני הנשיאה מ' נאור, והשופטים נ' הנדל ו-ע' פוגלמן. במהלך הדיון ציין בית המשפט כי ייתכן כי קיימים חילוקי דעות עובדתיים בין הצדדים. הוסבר כי לטענת העותרת, המדינה אישרה הלכה למעשה את פעילותה כ"עמותת גג" לעניין התמיכות, בהתנהגותה ובהתנהלותה, גם לאחר שניתן פסק הדין בבג"ץ 1447/03, באופן שמשפיע על דרישת ההשבה של התמיכות. בית המשפט הביע את עמדתו לפיה ייתכן שבנסיבות אלה, נדרש בירור עובדתי, שנכון יותר לעשותו במסגרת של תביעת השבה של המשיב נגד העותרת, ולא באמצעות פעולת קיזוז על-פי הנוהל. אשר על כן ניתן צו על-תנאי בעתירה המורה למשיב "להתייצב וליתן טעם מדוע לא יימנע – בנסיבות העניין – מנקיטת הליך של קיזוז; וזאת בלי לפגוע בזכותו להגיש תביעה להשבה בגין התקופה נושא העתירה". ביום 13.6.2016 הוגש כתב תשובה מטעם המשיב, בו נטען כי הבחירה במנגנון הקיזוז היא בחירה שנעשתה בסמכות, היא סבירה, ועולה בקנה אחד עם סדר הפעולות שנקבע בנוהל. ביום 6.10.2016 התקיים לפנינו דיון בהתנגדות לצו על-תנאי, במסגרתו שב המשיב על טענותיו, ובפרט טען כי אין מקום לחייבו להגיש תביעת השבה אך ורק בשל קיומה של מחלוקת עובדתית, שכן מחלוקות אלה קיימות בסיטואציות רבות של תמיכות, ואין מדובר במקרה מיוחד. בסיומו של הדיון הורינו למשיב להגיש כתב תשובה משלים, ובו להפנות לפסיקת בית משפט זה במקרים דומים, בהם התעוררו חילוקי דעות שבעובדה בין המשיב לבין גוף נתמך באשר לאופן השימוש בכספי התמיכה, שהובילו להפעלת סמכות הקיזוז או תביעת השבה מכוח סעיף 14.5(1)(א)(1) לנוהל התמיכות.

9.ביום 19.10.2017 הגיש המשיב כתב תשובה משלים בו פירט אודות שלושה מקרים שבהם הוגשו לבית משפט זה עתירות שביקשו לתקוף החלטות בדבר קיזוז כספי תמיכה, בגין תמיכה ביתר או בגין שימוש בכספי התמיכה, כאשר נטען כי בשלושת המקרים בית המשפט לא התערב בהחלטת המשיבים (בג"ץ 10435/03 תורה ויהדות לעם נ' משרד החינוך (5.1.2005); בג"ץ 6268/06 קרן התרבות דגל ירושלים נ' משרד החינוך התרבות והספורט (21.12.2009); ובג"ץ 2769/07 צעירי אגודת חב"ד נ' משרד החינוך התרבות והספורט (28.10.2009)). המשיב טען כי החלטותיו של בית משפט זה בעתירות הנ"ל מחזקות את עמדתו לעניין הקיזוז. בתגובת העותרת לכתב התשובה המשלים נטען כי העובדה שהמשיב הצליח למצוא שלושה מקרים בלבד התומכים כביכול בעמדתו, היא הנותנת כי פעולתו אינה שגרתית, ויש להימנע ממנה.

10.לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי הדין עם המשיב.

11.נקודת המוצא היא שהחלטה בעניין תמיכות נבחנת כהחלטה מינהלית רגילה: "דיני התמיכות נגזרים מיישום העקרונות הכלליים של המשפט המינהלי" (משפט מינהלי כלכלי, 347). לפיכך, הביקורת השיפוטית על החלטה בנושא תמיכות מתמקדת בשלושה מישורים: מישור הסמכות, מישור ההליך ומישור שיקול הדעת. מסקנה זו יפה גם כאשר מדובר בהפעלת סמכויות הנגזרות מדיני התמיכות – לרבות פעולות להשבת התמיכות, כגון קיזוז והשבה לפי נוהל התמיכות. מתוך נקודת מוצא זו, ובשל נוסחו של הצו על-תנאי שהוצא בעתירה, ניתן לנסח באופן ממוקד את השאלה המונחת להכרעתנו, כדלקמן: האם העתירה דנא מגלה עילה מינהלית להתערבות שיפוטית בהחלטת המשיב לגבות את כספי התמיכה מהעותרת דווקא באמצעות קיזוזם, ולא באמצעות תביעת השבה. כפי שאפרט, לטעמי התשובה לשאלה זו היא שלילית.

12.אשר למישורי הסמכות וההליך המינהלי; בענייננו אין מחלוקת לגבי סמכותו העקרונית של המשיב לבצע פעולת קיזוז ביחס לכספי תמיכה. סמכות זו לא נתקפה בעתירה, וממילא אין מקום לקיים דיון בהקשר זה. בענייננו אין מחלוקת ממשית גם בעניין תקינות ההליך המינהלי. אמנם, בפי העותרת טענות בנושא התשתית העובדתית שעליה בוססה החלטת המשיב לגבות ממנה את כספי התמיכה; ברם, טענות אלה מכוונות לעצם ההחלטה לפעול לגבייה של כספי התמיכה, ולא לעניין ההחלטה בעניין אופן הגבייה, קרי קיזוז או השבה. פועל יוצא הוא שאין עילה מינהלית להתערבות שיפוטית בהחלטת המשיב ככל שהדברים נבחנים במישור הסמכות ותקינות ההליך.

13.אשר למישור שיקול הדעת; למעשה, טענת העותרת היא, כי בהינתן קיומן של מחלוקות עובדתיות, החלטת המשיב לנקוט פעולת קיזוז היא בלתי "סבירה". זאת, שכן במסגרת הליך הביקורת השיפוטית על פעולת הקיזוז, לא ניתן לערוך בירור עובדתי מורכב, כנדרש בנסיבות המקרה. לגישת העותרת, ההחלטה "הסבירה" שנדרש היה לקבלה היא לנקוט הליך של תביעת השבה אזרחית, משום שכך ניתן היה לברר את המחלוקות העובדתיות בין הצדדים באופן מעמיק ורציני.

אין זה מובן מאליו שבמסגרת מערך השיקולים שעל המשרד הממשלתי לשקול עובר לקבלת החלטה בעניין נתיב הגבייה (קיזוז או השבה), עליו לשקול גם את השאלה באיזה פורום משפטי עתידי יהיה קל יותר לברר את המחלוקות שייתכן שתתעוררנה בין הצדדים. על כל פנים, אף אם נניח לצורך הדיון שהמשרד הממשלתי מצופה להביא בחשבון במערך שיקוליו גם שיקול זה, מובן כי לכל היותר מדובר בשיקול אחד מבין כמה. יש לזכור כי ההחלטה בעניין נתיב הגבייה (להבדיל מהחלטה בעניין עצם הגבייה), נועדה בעיקר להקל על המשרד הממשלתי להשיב לרשות הקופה הציבורית כספי תמיכה באופן יעיל ומהיר, לאחר שנמצא כי המוסד הנתמך עשה בהם שימוש שלא כדין. משכך, יש היגיון להותיר בידי המשרד הממשלתי שיקול דעת רחב יחסית בשאלת הבחירה באיזה נתיב גבייה לפעול.

זאת ועוד. במישור העקרוני, קבלת טענת העותרת שלפיה הצורך בבירור עובדתי מורכב מצדיק שלא להשתמש בכלי הקיזוז, עלולה לשחוק למעשה את השימוש בכלי זה כליל. הדברים אמורים בכך, שסיטואציות של קיזוז בתחום התמיכות כוללות מעצם טיבן צורך בבירור עובדתי מורכב במישור הכספי-חשבונאי. ואם תאמר כי הצורך בבירור מורכב מוציא את האפשרות לבצע פעולת קיזוז במישור המינהלי, הגבלת באופן ממשי את דרכה של הרשות לבצע פעולת קיזוז בסיטואציות רבות של תמיכה, וגזרת עליה התדיינות אזרחית במקרים רבים של שימוש לרעה בכספי תמיכה. מובן כי תוצאה זו אינה רצויה, ואף אם ניתן להגיע אליה בסיטואציות מסוימות, ראוי שיהיה כן במקרים נדירים בלבד.

 אשר למקרה הנדון; אינני סבור כי מדובר במקרה נדיר וייחודי באופן שמחייב לומר כי בעת הפעלת שיקול דעתו של המשיב, נדרש היה לתת את משקל הבכורה לשיקול שענייננו באיזה פורום משפטי עתידי יהיה קל יותר לברר את המחלוקות שייתכן שתתעוררנה בין הצדדים. בעיקרו של דבר, יש לקבל את טענת המדינה, כי המקרה הנדון אינו יוצא דופן ואינו כולל נסיבות נדירות, באופן שמצדיק "להוציא" ממתחם שיקול הדעת את האפשרות לעשות שימוש בכלי הקיזוז. 

14.למעלה מן הצורך אציין כי ניתן להתבונן על מישור שיקול הדעת גם מזווית הסתכלות נוספת: למעשה מה שמבקשת העותרת הוא לחייב את המשיב לסטות מנוהל התמיכות שחל באופן רוחבי על כלל המוסדות הנתמכים. אף אם קיימות סיטואציות שבהן סטייה מהנוהל תהא מוצדקת, מובן שאין מדובר בעניין של מה בכך (ראו: בג"ץ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מז(3) 853, 859-857 (1993); יצחק זמיר "הנחיות מנהליות" הפרקליט לח 18, 40-39 (1988); יואב דותן הנחיות מינהליות 138-135 (1995)). ודוק, במקרה דנן, הבחירה לנקוט בפעולת קיזוז תואמת את סדר הפעולה שנקבע מראש באופן קולקטיבי בנוהל התמיכות – הן במפורש בנוהל התמיכות שחל בשנים 2013-2010, והן במשתמע בנוהל התמיכות העדכני. לעומת זאת, העותרת מבקשת לחייב את המשיב לסטות מהנוהל, אד-הוק לטובת עניינה האינדיבידואלי. לא השתכנעתי כי מקרה זה הוא מסוג המקרים שבהם המשיב אכן מחויב לסטות מנהליו.

15.טרם סיום אציין כי נראה שאין מקום לתת משקל רב במסגרת ההכרעה לפסקי הדין שאליהם הפנה המשיב במסגרת כתב התשובה המשלים. עיון בפסקי הדין ובתגובות המדינה בעתירות שבהם ניתנו, מעלה כי אלו לא עסקו במישרין בשאלה שניצבה לפנינו – דהיינו, שאלת שיקול הדעת של המשיב לפעול בדרך של קיזוז מינהלי להבדיל מתביעת השבה במישור האזרחי.

16. נוכח האמור לעיל, ומשעה שהעותרת לא הראתה עילה להתערב בשיקול דעתו של המשיב לבכר את מסלול הקיזוז בנסיבות דנן, אציע לחבריי לדחות את העתירה, ולבטל את הצווים שהוצאו בהליך. כן אציע לחבריי לחייב את העותרת לשאת בהוצאות המשיב, על הצד הנמוך, בסך 10,000 ש"ח.

ש ו פ ט

השופט נ' הנדל:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ע' ברון:

אני מסכימה.

 ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

ניתן היום, ‏ה' באדר התשע"ח (‏20.2.2018).

ש ו פ ט                                 ש ו פ ט                        ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   14076620_W31.doc   חכ/

 

משרדנו לא ייצג בתיק זה

אודות המחבר:

בית המשפט העליון הוא ערכאת הערעור העליונה ומתוקף תפקיד זה הוא שומע ערעורים (בזכות) על פסקי דין של בית משפט מחוזי, ויכול לשמוע ערעורים, לאחר בקשת רשות, על החלטות של בית משפט מחוזי שאינן "פסק דין", וגם ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי, כאשר המחוזי דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. כמו כן, הוא משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ) וככזה אמון על קיומו של שלטון החוק והבטחת חוקיות פעולתן של רשויות המדינה. הצלחות המשרד | דירוג המשרד | משרדנו בפייסבוק

הצלחות המשרד בתחום
סגירת תיק פלילי להורים שנחשדו בתקיפה והתעללות בילדיהם הקטינים סגירת תיק פרקליטות בחוסר אשמה ללקוח שהואשם במעשה מגונה ביטול הרשעה לעובד בנק בכיר שתקף קטין סגירת תיק מחוסר אשמה לגננת שהואשמה באלימות כלפי קטינים בגן ילדים סגירת תיק פלילי לאיש מחשבים שנחשד בחדירה לחומר מחשב וקבלת דבר במרמה בית המשפט הורה על מאסרו של אבי דוביצקי צייד הפדופילים

זקוק לייעוץ אישי ומקצועי בנושא?

אתה מוזמן ליצור עימנו קשר ונשמח לסייע ולהציע לך מענה ופתרון מקצועי בנושא על פני כל שעות היממה. הפניה אינה כרוכה בהתחייבות כל שהיא מצידך.

בטלפון: 077-5006206 או בנייד: 052-6885006

בדוא"ל: office@dok.co.il

או מלא את הפרטים בטופס הבא ונחזור אליך בהקדם:

הפניה הינה ישירות אל עורכי דין פליליים במשרד. עורך דין פלילי מטעמנו יחזור אליכם בהקדם.


נושאים קשורים מהפורום המשפטי
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
זאם | 14:48 29/01/2017
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
עו''ד אלעד שאול אלבז | 13:08 07/02/2017
ביטול משפט פלילי
יצחק | 08:13 14/10/2016
ביטול משפט פלילי
עו''ד אלעד שאול אלבז | 18:53 14/10/2016
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
גילי | 21:37 28/11/2014
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
עו''ד איילון בירנבוים | 06:59 02/12/2014