חזרה לעמוד הראשי | פסיקת בית המשפט העליון | רע"ב 4397/18 פלוני נ. מדינת ישראל

רע"ב 4397/18 פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקש:

פלוני

נ  ג  ד

    

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט העניינים מינהליים נצרת, עת"א 037018-05-18

בשם המבקש:

עו"ד יוסף נגר

החלטה

1.מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (עת"א 37018-05-18, כב' השופטים י' בן-חמו, ע' הוד, ח' סבאג), אשר ביטל את החלטת ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א,2001 (להלן: ועדת השחרורים), שהורתה על שחרורו המוקדם של המבקש בתנאים.

המבקש הורשע על פי הודאתו, בשני אישומים, בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מספר עבירות של חטיפה לשם עבירות מין, מספר עבירות חטיפה, קשירת קשר לפשע, מספר עבירות של מעשה סדום בנסיבות מחמירות והתעללות בקטין, על פי חוק העונשין, התשל"ז-1977. על המבקש נגזרו בהתאם להסדר הטיעון, אשר אושר לאחר התלבטות והתחבטות של בית המשפט המחוזי, 15 שנה מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות.

מסכת האירועים נשוא האישום הראשון ארעה בשנת 2005. במסגרתה, המבקש, יליד 1987, ואדם נוסף חטפו חיילת מתחנת אוטובוס באיומי הריגה, תוך אחיזת סכין. בזמן הנסיעה לא פסקו האיומים, והאדם הנוסף איים על המתלוננת כי יהרוג אותה, תוך אמירת דברי זימה. מפאת האיומים ובשל פחדה, המתלוננת הורידה את בגדיה לפקודת הנאשמים, תוך שהם מחדירים את איבר מינם לאיבר מינה – האדם הנוסף, המבקש, ואז שוב האדם הנוסף. כל זאת חרף תחנוני המתלוננת ובכיה, ותוך שהם מדברים על קיומו של רובה ברכב ועל כך שיעשו שימוש בסכין במידה והמתלוננת תתנגד.

האירועים נשוא האישום השני התרחשו בשנת 2006. המבקש, אשר נהג ברכב, יחד עם שניים אחרים, חטף שלושה קטינים – קטינה אחת ושני קטינים – בתואנות שווא שיסיע אותם למחוז חפצם. עת הקטינים ניסו לברוח האחרים מנעו מהם זאת תוך איומי סכין ואלימות פיזית. בהגיעם לדרך אפר הבריחו המבקש והאחרים את הקטינים מן המקום באיומים, והותירו את הקטינה ברכב לבדה. כל הדרך המתלוננת בכתה והתחננה, אך המבקש והאחרים איימו עליה, ואמרו דברים כגון "אני אזיין אותך" ו"אנחנו הולכים לאנוס אותך", כאשר הם טוענים כי הם מחבלים מעזה. אחד האחרים אף סטר למתלוננת והטיח את ראשונה בחלון הרכב. לאחר שהמתלוננת התפשטה לפקודתם, החדירו המבקש והאחרים את איבר מינם בכוח לפי הטבעת של המתלוננת, אשר בכתה ונאנקה מכאב, תוך תחנונים מהם לחדול. בעוד שאחד מהשלושה מחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, במקביל אחר החדיר את איבר מינו לפיה – כאשר השלושה התחלפו ביניהם בכל פעם. כל זאת תוך שהם מדברים על קיומו של רובה ברכב. בסיום, המבקש הורה למתלוננת לצאת מהרכב, ועת היא התיישבה בבכיה על האדמה – הוא ניגש לעברה, הורה לה לפתוח את פיה, סטר לה כאשר היא סירבה, החדיר את איבר מינו לפיה והגיע לסיפוקו. אז נטשו המבקש והאחרים את המתלוננת במקום האירוע.

2.לקראת סיום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו בפועל, פנה המבקש לועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם. בהחלטתה, הועדה נתנה משקל לכך שהמבקש מודה באופן מלא במיוחס לו וחש בושה ואשמה, לכך שהוא נעדר עבירות משמעת ומצוי בסבב חופשות, לוקח חלק בטיפול, שמדובר במאסרו הראשון ולגילו הצעיר בעת ביצוע העבירות. תוך מתן משקל לאלו, הוחלט על שחרורו המוקדם של המבקש בתנאים.

המשיבה עתרה לבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי החלטת הועדה חרגה ממתחם הסבירות ועל כן היא בטלה. בפסק הדין הוטעם כי הועדה לא נתנה משקל מספק לשיקולים שונים המנויים סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי), וחובה לתת להם משקל

המבקש גורס כי לא היה מקום להתערב בשיקול דעתה של ועדת השחרורים, אשר נתנה משקל ראוי לכל השיקולים הרלוונטיים. לטענתו, הוא אינו משולב בטיפול פרטני נוכח נוהלי שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל. עוד הוא גורס כי על פי נוהלי רש"א, אין תכניות שיקום העולות על תקופה של 24 חודשים, ואסירים רבים, לרבות עברייני מין, שוחררו למרות ששחרורם על תנאי הוא לתקופה ארוכה יותר. לטעמו, הדבר מפחית בצורה מספקת ממסוכנותו נוכח הנסיבות. בנוגע לפיצוי שנפסק למתלוננות, טוען המבקש כי הוא עשה את כל שביכולתו לשלמו.

3.לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. קביעתה של ערכאה קמא נסמכה בראש ובראשונה על כך שועדת השחרורים לא נתנה משקל הולם לחומרת העבירה, לנסיבות ביצועה ולתוצאותיה, בהתאם למצוות הדין בסעיף 9(1) לחוק שחרור על תנאי. בשיקולים אלה יש ללמד על הסיכון הצפוי משחרורו של אסיר לשלום הציבור.

המקרים חמורים מאוד. מדובר בשני אירועים שונים, אשר בוצעו בהפרש של ימים ספורים וכללו מספר רב של עבירות. חלקו של המבקש ניכר ומשמעותי בהן, ועולה כי הוא היה הרוח החיה בביצוע, כפי שבין היתר מלמד העונש שנגזר עליו במסגרת הסדר הטיעון. לכך יש להוסיף שהמעשים בוצעו בצורה מתוכננת, תוך יצירת פערי כוחות בין נפגעות העבירה לבין הנאשמים, אשר פעלו בצוותא חדא. כל זאת תוך הטלת טרור ומורא על נפגעות העבירה אשר נחטפו, כאשר אחת מהן אף קטינה. המבקש, ביחד עם האחרים, ביצע במתלוננות אונס סימולטני וחזרתי, כאשר קורבנות העבירה לא יודעות מתי הוא יגמר, ואם בכלל הן יזכו לצאת מהסיטואציה. הם גרמו לנפגעות העבירה בזדון ובמכוון תחושות אלו, עת איימו עליהן עם נשק קר, ודיברו על כך שיש בחזקתם נשק חם ועל היותם מחבלים, על מנת להפוך אותן לטרף קל וצייתן, כזה שלא יתנגד כשהם מבצעים בו את מעשיהם המתועבים.

עבירות מין שכאלו מבזות, מצלקות ורומסות את קורבנות העבירה. המבקש, יחד עם האחרים, עשו שימוש בנפגעות ככלי או כאובייקט לסיפוק צרכיהם, ולא שעו לתחינותיהן עת עשו בגופן כשלהם, כאילו שהן לא היו בנות אדם. כל זאת תוך הטלת מורא פיזי, נפשי ומילולי על נפגעות העבירה. גופן ונפשן של נשים אינם הפקר. סלידתה העמוקה של החברה ממעשים מתועבים שכאלו, הפוגעים בערכים ראשונים במעלה, לרבות בכבוד, באוטונומיה ובחירות הקורבן – ראוי שתהיה שזורה כחוט השני לאורך ההליכים העוסקים בעניינם של המבצעים עבירות שכאלה. על בית המשפט לתת ביטוי לדברים בצורה החד המשמעית ביותר. חומרת העבירה, על נסיבותיה ותוצאותיה, מלמדת כאלף עדים על מסוכנות המבקש.

משום שעסקינן בעבריין מין, סעיף 12(א) לחוק שחרור על תנאי מורה כי על הקביעה בדבר מידת מסוכנותו להיתמך גם בחוות דעת מקצועית, לפיה הוא אינו מסוכן לציבור. זאת בנוסף לבחינת מסוכנותו בהתאם לעבירה שבוצעה. בעניינו, חוות הדעת של מב"ן הטעימה כי מסוכנותו של המבקש היא בינונית. מסוכנות זו יש לבחון על רקע העבירות המדוברות. נוכח חומרת העבירות – הרי שמסוכנות בינונית היא רבה מאוד. ככל שהעבירה חמורה יותר הנטל על האסיר להוכיח שהוא עומד בתנאי סעיף 3, וכן בתנאי סעיף 12(ב) לחוק, המאפשר לשחרר אסיר על אף חוות הדעת של מב"ן, כבד יותר. גם במובן זה לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטת ערכאה קמא, לפיה המבקש לא עמד בנטל זה.

4.לצד היעדר מתן משקל ראוי למסוכנות המבקש, בית המשפט המחוזי סבר כי ועדת השחרורים לא נתנה משקל מספק לנתונים רלוונטיים נוספים. בין היתר, ניתן למנות את המלצות הגורמים המקצועיים-טיפוליים, ובפרט את אלו לפיהן על המבקש לעבור טיפול פרטני. לנוכח מסוכנותו הגבוהה של המבקש, היעדר טיפול פרטני מהווה עניין שיש לשקול. עוד ועדת השחרורים לא נתנה משקל מספק על פי ערכאה קמא ליתרת המאסר הארוכה של המבקש, ובפרט בשל העובדה שתכנית השיקום שהוצעה לו היא באורך של מחצית ממנה בלבד; וכן לכך שהמבקש לא שילם את הפיצוי שהושת עליו, על אף שגזר הדין הבהיר כי מדובר בסכום שמטרתו לאפשר את ההליך השיקומי לו תידרשנה המתלוננות, על העלויות הכספיות הגבוהות הכרוכות בו. יודגש כי המבקש לא עמד באף הסדר שניתן לו בהקשר זה, וזאת למרות שהוא מיוצג על ידי עורך דין פרטי ולמרות שהוא עובד בתקופה האחרונה ומקבל משכורת.

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ועדת השחרורים לא נתנה דעתה באופן הולם לעמדת נפגעות העבירה. החוק מקנה לנפגעי העבירה זכות להביע את דעתם בפני ועדת השחרורים בעבירות ספציפיות בלבד – מין ואלימות – נוכח מאפיהן הייחודיים. יש לזכור כי עבירת המין יכולה לארוך זמן קצר בלבד, אך הצלקות הנפשיות עשויות ללוות את הקורבן שנים רבים לאחר מכן.

5.נוכח כל האמור, באיזון בין הסיכון הנשקף מן המבקש לשלום הציבור לבין סיכויי שיקומו, על כל הנתונים שמתווה החוק, לא מצאתי כי בית המשפט המחוזי חרג מתפקידו בפסק הדין, או כי יש בו פגם. אכן, לועדת השחרורים, כגורם המנהלי המקצועי, מתחם שיקול דעת רחב עת היא מכריעה בענייניים המצויים בסמכותה. עם זאת, שיקול דעת זה אינו בלתי מוגבל. הביקורת המנהלית מצומצמת יותר מהביקורת הערעורית, אך בכוחה להצדיק התערבות במקרה זה.

נכון שהמבקש עבר את העבירה לפני שנים רבות, הוא נעדר עבר פלילי, ומתקדם בתהליכי השיקום. ברם, לא הוענק משקל ראוי לשיקולים הקבועים בסעיף 9 לחוק שחרור על תנאי, לרבות חומרת העבירה, נסיבות ביצועה ותוצאותיה, תשלום הפיצוי לנפגעות העבירה ועמדתן, והמלצת גורמי הטיפול, לפיה על המבקש לעבור טיפול פרטני בטרם שחרורו. עוד הוגשה חוות דעת של מב"ן לפיה המבקש מסוכן לציבור ורמת מסוכנותו היא בינונית. עולה כי מנקודת מבט של חוק שחרור על תנאי – החלטת בית המשפט המחוזי מקיפה ומפורטת. אין מקום אפוא להתערב בהחלטה זו, לפיה יש להפוך, מנימוקים עניינים ורלוונטיים, את החלטת ועדת השחרורים להורות על שחרורו המוקדם של המבקש.

6.הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ‏כ"ז בתמוז התשע"ח (‏10.7.2018).

ש ו פ ט

_________________________

   18043970_Z01.doc   מא

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  supreme.court.gov.il

משרדנו לא ייצג בתיק זה

אודות הכותב:

בית המשפט העליון הוא ערכאת הערעור העליונה ומתוקף תפקיד זה הוא שומע ערעורים (בזכות) על פסקי דין של בית משפט מחוזי, ויכול לשמוע ערעורים, לאחר בקשת רשות, על החלטות של בית משפט מחוזי שאינן "פסק דין", וגם ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי, כאשר המחוזי דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. כמו כן, הוא משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ) וככזה אמון על קיומו של שלטון החוק והבטחת חוקיות פעולתן של רשויות המדינה. ממליצים   Google+   facebook

תגיות - מונחים נוספים בתחום
משפט פלילי | פסיקה | פסקי דין | פסקי דין פלילי | מאגר משפט פלילי | מאגר משפטי | פסיקה עליון | פס"ד פלילי

הצלחות המשרד בתחום
ביטול כתב אישום בעבירות יבוא סמים סגירת תיק פלילי ללקוח שנחשד בהחזקה והפצה של חומרים פדופיליים ביטול 29 תיקים משטרתיים ללקוח שנחשד בביצוע מגוון רחב של עבירות סגירת תיק לשחקן כדורסל ישראלי שנחשד בהחזקת סכין וסמים שלא לצריכה עצמית

זקוק לייעוץ אישי ומקצועי בנושא?

אתה מוזמן ליצור עימנו קשר ונשמח לסייע ולהציע לך מענה ופתרון מקצועי בנושא על פני כל שעות היממה. הפניה אינה כרוכה בהתחייבות כל שהיא מצידך.

בטלפון: 077-5006206 או בנייד: 052-6885006

בדוא"ל: office@dok.co.il

או מלא את הפרטים בטופס הבא ונחזור אליך בהקדם:

הפניה הינה ישירות אל עורכי דין פליליים במשרד. עורך דין פלילי מטעמנו יחזור אליכם בהקדם.


נושאים קשורים מהפורום המשפטי
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
זאם | 14:48 29/01/2017
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
עו''ד אלעד שאול אלבז | 13:08 07/02/2017
ביטול משפט פלילי
יצחק | 08:13 14/10/2016
ביטול משפט פלילי
עו''ד אלעד שאול אלבז | 18:53 14/10/2016
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
גילי | 21:37 28/11/2014
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
עו''ד איילון בירנבוים | 06:59 02/12/2014
משפט פלילי ושהות בחו"ל
גילי | 11:21 27/11/2014
דחיית משפט פלילי
דנה | 23:29 02/11/2014
דחיית משפט פלילי
עו''ד איילון בירנבוים | 18:14 15/11/2014
רישיון לאוטובוס ורישום פלילי
מיכל | 20:30 15/03/2018
רישיון לאוטובוס ורישום פלילי
עו''ד עודד רגב | 09:31 19/03/2018
הנדסאי עם רישום פלילי
דוד | 00:47 28/11/2017
מחיקת רישום פלילי
ירדן | 11:22 15/11/2017
מחיקת רישום פלילי
עו''ד אור הדאיה | 12:47 16/11/2017