חזרה לעמוד הראשי | פסיקת בית המשפט העליון | בג"ץ 8066/18 אייל משיח נ. פרקליטות מדינה
קטגוריות: משפט פלילי

בג"ץ 8066/18 אייל משיח נ. פרקליטות מדינה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ  8066/18

לפני:

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

כבוד השופט י' אלרון

העותר:

אייל משיח

נ  ג  ד

המשיבה:

פרקליטות מדינה

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים

בשם העותר:

עו"ד ד"ר איתן פינקלשטיין ועו"ד ליה פלוס

בשם המשיבה:

עו"ד רנאד עיד

פסק-דין

השופט י' עמית:

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר להורות על העברת הטיפול בתיק הפלילי המתנהל נגדו לפרקליטות מחוז אחר.

1.בתמצית שבתמצית, בעניינו של העותר וחשודים נוספים התנהלה חקירה סמויה בחשד לביצוע עבירות שונות. נטען, כי העותר פעל ביחד עם אחרים כדי להונות את המתלוננים בעסקת עוקץ. בגין פרשה זו, הגישו המתלוננים תביעה אזרחית (להלן: ההליך האזרחי) ותלונה במשטרה. ההליך האזרחי תלוי ועומד בפני בית משפט השלום.

2.העותר נעצר ביום 21.5.2018 ובתום חקירה שוחרר למעצר בית. בהמשך, הוארך מעצרו של העותר במספר ימים, אך בקשה נוספת להארכת מעצרו נדחתה (מ"י 52523-05-18 מדינת ישראל נ' משיח (28.5.2018)). ערר שהגישה המדינה על החלטה זו נדחה אף הוא בו ביום (עמ"י 60614-05-18 מדינת ישראל נ' ואן (28.5.2018)).

ביום 4.6.2018 הוגש נגד העותר ושניים נוספים, כתב אישום המייחס לו עבירות מרמה, גניבה בידי מורשה והלבנת הון. לצד הגשת כתב האישום הוגשה החלטה בדבר מתן פטור מיידוע לפי סעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק), החתומה בידי פרקליטת מחוז תל אביב. לטענת העותר, הנימוקים ששימשו את הפרקליטות בהחלטה זו, הועלו זה מכבר במסגרת הערר, ונדחו על ידי בית המשפט המחוזי.

בדיון שנערך ביום 4.7.2018, טען העותר כי לא היה מקום להורות על פטור מהליך שימוע, וכי יש להורות על ביטול כתב האישום. ואכן, ביום 17.9.2018 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול כתב האישום, לאחר ששוכנע כי "נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורש העניין בהחלטת פרקליטת המחוז". עוד נקבע כי "יש לאפשר למצות את הליך השימוע על פי החוק ביחס לכל אחד מהנאשמים" (להלן: ההחלטה מיום 17.9.2018).

3.לאור השתלשלות עניינים זו, פנו באי כוח העותר ביום 20.9.2018 לפרקליטות מחוז תל אביב בבקשה להעביר את התיק למחוז אחר, לצורך עריכת השימוע. לפניה צורף מכתב הממוען ליועץ המשפטי לממשלה. ביום 26.9.2018 השיבה פרקליטת המחוז כי אין מקום להעביר את התיק למחוז אחר, וכי היכולת של הפרקליטות לקבל החלטות באופן אובייקטיבי לא נפגעה מעצם העובדה שנמתחה עליה ביקורת על ידי בית המשפט. עוד נאמר, כי מכתבו של העותר הועבר ליועץ המשפטי לממשלה. באותו היום, שיגר העותר מכתב נוסף ליועץ המשפטי לממשלה, במסגרתו חזר על טענותיו, וביקש כי לא תינתן הודעה בדבר עריכת שימוע לפני שתתקבל התייחסותו של היועץ. ביום 15.10.2018 התקבלה תשובה מלשכת פרקליט המדינה, בגדרה נדחתה בקשת העותר להעביר את התיק למחוז אחר.

4.בעקבות זאת, הוגשה העתירה שלפנינו.

טענתו העיקרית של העותר נסבה על כך שיש להעביר את התיק למחוז אחר לצורך עריכת השימוע. נטען כי במקרה דנן, לאור הנסיבות המיוחדות שאפיינו את התנהלות פרקליטות מחוז תל אביב, אם התיק לא יועבר למחוז אחר, לא תהא כל נפקות להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.9.2018. 

לטענת העותר, נסיבות שיבוצו של הפרקליט המלווה בתיק אינן נהירות די צרכן, וכך גם לא ברי מה היו הנחיותיו למשטרה, או אילו פעולות חקירה ננקטו בעקבות התערבותו בתיק. עוד נטען, כי הפרקליט ערך פגישה "בלתי אמצעית" עם המתלוננת בהליך האזרחי, כאשר תוכן השיחה לא התברר עד תום, וכי בדעתו לזמן את הפרקליט לעדות על מנת לברר איזו גרסה מסרה לו המתלוננת, כך שהפרקליט אינו יכול לשמש כ"פרקליט מלווה" בתיק. העותר העלה טענות נוספות לעניין התנהלותה של הפרקליטות בתיק, ועל התנהלותו של הפרקליט המלווה. עוד נטען, כי בהיעדר חוק המסדיר את סמכויות הפרקליט המלווה, "אי ההפרדה" בין הרשות החוקרת לתביעה פוגעת בזכויות יסוד.

5.לשיטת המשיבה, דין העתירה להידחות על הסף הן בשל שיהוי והן בשל קיומו של סעד חלופי, שכן המקום לבירור טענות העותר הוא במסגרת ההליך העיקרי. עוד נטען כי השימוע נערך על ידי פרקליט בדרגת ממונה ומעלה ולא על ידי הפרקליט שליווה את החקירה. לטענת המשיבה, סמכויות הפרקליט המלווה מוסדרות בנוהל פנימי, ובמסגרת תפקידו הוא מורה על השלמת חקירה או העמדה לדין, ואמון על ניהול התיק בבית המשפט. עוד נטען, כי הפרקליט המלווה אינו מחליף את שיקול דעת הרשות החוקרת, ואינו "עומד בראש החקירה", ובכלל, לרשויות האכיפה והתביעה מסור שיקול דעת רחב ביחס לאופן שבו יש לנהל את ההליך.

6.לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובת המשיבה ובתשובת העותר לתגובה, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל קיומו של סעד חלופי.

7.אכן, במקרים בהם יש לערוך שימוע לפי סעיף 60א לחוק, דרך המלך היא לקיים את ההליך לפני הגשת כתב האישום, ולא בדיעבד, לאחר שכתב האישום הוגש. ואולם, לא אחת נדרשות הערכאות הדיוניות לשאלה מהי תוצאתו של הפגם שנפל באי עריכת הליך השימוע. יש וריפוי הפגם נעשה בדרך של ביטול כתב האישום, והנחיית התביעה לערוך הליך שימוע, כפי שנעשה בענייננו. במקרים אחרים – נמצא מזור בדרך של השבת התיק לתביעה לצורך קיום הליך השימוע, בעוד שכתב האישום נותר על כנו (ע"פ 1053/13‏ הייכל נ' מדינת ישראל (‏23.6.2013)). למעשה, המקרה שבפנינו עצמו מדגים את האפקטיביות של הביקורת השיפוטית המתבצעת על ידי הערכאות הדיוניות.

8.מובן, כי החלטות התביעה אינן חסינות מביקורת שיפוטית, לרבות החלטות מנהליות המתקבלות במסגרת ניהול ההליך הפלילי. אולם, טיבן של אלה להתברר במקרה הרגיל בפני בית המשפט בהליך העיקרי, וראו האמור בבג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (6.2.2006):

"ואכן, על דרך השגרה ובהיעדר טעמים מיוחדים, סבורים אנו כי דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו. קביעה זו נסמכת על מספר טעמים: ראשית, בדרך זו יימנע הצורך מפיצול הדיון ומניהול שני הליכים נפרדים סביב סוגיות קרובות [...] שנית, לעיתים קרובות כרוכה השאלה המתעוררת באשר לחוקיות או לסבירות ההחלטה להגיש כתב אישום במחלוקות עובדתיות שונות. לערכאה הדיונית הכלים המתאימים לבירור שאלות עובדתיות ומהיבט זה עדיפה היא על פני בית המשפט הגבוה לצדק. שלישית, יש לזכור כי לרשות הערכאה הדיונית עומד מגוון של אמצעים לטפל בפגמים שנפלו בהגשת כתב האישום. בית המשפט יכול לעשות שימוש בסעדים מתונים ומידתיים שאינם מגיעים כדי ביטולו של כתב האישום [...]" (שם, ההדגשות הוספו – י"ע).

9.לא נעלמה מעיניי טענת העותר כי אין באפשרותו "לערור" על החלטה שתתקבל בשימוע,  וכתוצאה מכך מתחדדת החשיבות בהבאת עניינו לפני בית משפט זה. ואולם, בהקשר זה, אין העותר שונה מחשודים אחרים, או מבעלי דין אחרים, שבפיהם טענות בשלב השימוע, והמקום להעלותן הוא במסגרת התיק העיקרי.

10.העותר הלין על כך שהפרקליט המלווה ערך פגישה "בלתי אמצעית" עם המתלוננת בתיק, מבלי שתוכן הפגישה תועד, ומבלי שסווג כחומר חקירה. אלא שגם טענות אלה, מקומן בהליך העיקרי (לטענות הנסבות על העברת "עיקר חומר חקירה" בשלב השימוע ראו והשוו בג"ץ 6152/18 גרוסמן נ' משרד האוצר- אגף מס הכנסה- מכס (12.11.2018)). יוער, כי רשמנו לפנינו את האמור בפסקה 32 לתגובת המשיבה לפיו "ההחלטה בהליך השימוע בפרקליטות תל אביב מתקבלת על ידי פרקליט בדרגת ממונה ומעלה (לפניו גם נערך השימוע), ולכן הפרקליט שליווה את החקירה אשר אינו בדרגה כזו לא יכריע בעניין".

11.לעניין טענות העותר בדבר אי ההפרדה בין המשטרה לתביעה, הרי שמקובלת עלי עמדת המשיבה כי אין מקום "להפרדה הסטרילית" שמנסה העותר ליצור בין גוף החקירה לבין הפרקליט המלווה את התיק הפלילי. בהקשר זה, אפנה לאמור בבג"ץ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה – מיכאל בן יאיר, פד"י נא(2) 757, 781-780 (1997)):

"תכלית פעולותיהן של הרשויות המטפלות בלכידת העבריינים ובהעמדתם לדין היא למצות את הדין עם העבריין ולהביאו על עונשו. פעולות אלה מתחילות בהליכי החקירה המשטרתית, נמשכות בהליכי ההעמדה לדין על-ידי הפרקליטות או היועץ המשפטי לממשלה ומסתיימות בהליכי בית-המשפט. עבודתן של המשטרה ושל הפרקליטות לעתים שלובות ולעתים חופפות. המשטרה אמנם חוקרת ואוספת ראיות, אך היא גם שוקלת ובוחנת את דיותן. משנאספו הראיות מעבירה המשטרה את תיק החקירה לפרקליטות ויש והיא מצרפת המלצתה בדבר העמדת החשוד לדין. בחינת דיותן של ראיות להגשת כתב-אישום, מבוצעת הן על-ידי המשטרה והן על-ידי הפרקליטות. גם הפרקליטות מבצעת – במהלך החקירה המשטרתית – ולאחר קבלת תיק החקירה לרשותה, פעולות בעלות אופי חקירתי. בחלק גדול מן המקרים, ובמיוחד בעבירות מורכבות, כגון עבירות כלכליות רחבות היקף או עבירות בעניינים רגישים, מלווה פרקליט את עבודת המשטרה. לעתים נוהגים פרקליטים לזמן אליהם עדי מפתח כדי לברר באופן בלתי אמצעי עד כמה מבססת עדותם ראיות לכאורה לאשמה. הליך זה הוא הליך חקירתי מובהק" (שם, בפסקה 10 לחוות דעתה של השופטת ט' שטרסרבג-כהן) (ההדגשות הוספו – י"ע).

12.עוד נטען, ככל שניתן להבין, כי אין לפרקליט סמכות ליתן למשטרה הנחיות בדבר השלמת חקירה בשלב שבו מתנהלת חקירה סמויה, ויש לקרוא את סעיף 61 לחוק ככזה המתיר מתן הנחיות רק משלב סיום החקירה. גם טענה זו דינה להידחות. פעולות של השלמת חקירה יכולות להיעשות לאחר הגשת כתב אישום "בנסיבות ובדרך המפורטת בהנחייה מס' 6.11 של פרקליט המדינה, קל וחומר לפני הגשת כתב אישום" (בש"פ 1270/14 ששון נ' מדינת ישראל (20.3.2014) (ההדגשה הוספה – י"ע)).

13.העותר ציין כי הפרקליטות החליטה שמדובר בתיק המצדיק מעצר עד תום ההליכים, וזאת בניגוד לעמדת המשטרה אשר סברה כי "לא ראוי לעוצרו במעצר מלא אלא שיש להסתפק במעצר בית". בכך ראה העותר ניסיון של הפרקליטות "להשפיע על החלטות המשטרה בנושא שאינו משפטי-ראייתי, אלא בשאלה חקירתית-משטרתית מובהקת הנוגעת לשאלה האם יש לנהל את החקירה במסגרת מעצר".

טענות העותר בעניין פגמים שנפלו בהליך המעצר נשמעו בפני שתי ערכאות, וקיבלו מענה בהחלטות שיפוטיות שונות. כזכור, בהחלטה מיום 17.9.2018  בית המשפט אף הורה על ביטולו של כתב האישום, ואין כל מקום לערוך דיון מחודש בטענות אלו גם בפני בית משפט זה.

14.לפני סיום נעיר את המובן מאליו: ראוי להקפיד הקפדה יתירה על זכות השימוע המוקנית בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. אפשר אף להבין את תחושתו של העותר, שחזר והפנה להשמעת טענותיו בפני אותה יחידה של הפרקליטות, שלא הקפידה לכאורה במידה הנדרשת על זכותו זו בשלב קודם. על כן, לא נוכל לסיים מבלי להדגיש כי חזקה על הפרקליטות שתקפיד זו הפעם על זכויותיו של העותר.

15.הדברים אינם גורעים כמובן – ואף זאת יש לחזור ולחדד – מכך שברגיל לפרקליטות מסור שיקול דעת רחב באשר לאופן הטיפול בתיקים ולחלוקת העבודה הקיימת בין זרועותיה השונות (וראו בג"ץ 2303/15 חנקשייב נ' פרקליט המדינה (7.4.2015), שם נדחתה עתירה להורות על העברת הטיפול בעניינו של הנאשם, עד המדינה לשעבר בפרשת "הבר–נוער", לפרקליטות אחרת). 

16.סוף דבר, העתירה נדחית, ומשכך, נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. העותר ישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, ‏ט"ז בשבט התשע"ט (‏22.1.2019).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

_________________________

   18080660_E03.docx   עכב

  l

משרדנו לא ייצג בתיק זה

אודות המחבר:

בית המשפט העליון הוא ערכאת הערעור העליונה ומתוקף תפקיד זה הוא שומע ערעורים (בזכות) על פסקי דין של בית משפט מחוזי, ויכול לשמוע ערעורים, לאחר בקשת רשות, על החלטות של בית משפט מחוזי שאינן "פסק דין", וגם ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי, כאשר המחוזי דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. כמו כן, הוא משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ) וככזה אמון על קיומו של שלטון החוק והבטחת חוקיות פעולתן של רשויות המדינה. הצלחות המשרד | דירוג המשרד | משרדנו בפייסבוק

הצלחות המשרד בתחום
סגירת תיק פלילי לקטין בעבירת תיווך בסמים קבלת פטור מלא מאיסור עיסוק לאח סיעודי בבית חולים שהורשע בעברו במעשים מגונים במטופלות החזרת רישיון נשק ללקוח לאחר ערר על החלטת פקיד רישוי כלי יריה ביטול כתב אישום בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש ביטול הרשעה ללקוח שהואשם בתקיפה הגורמת חבלה סגירת תיק מחוסר אשמה ללקוח שהואשם באיומים כלפי בת זוגו

זקוק לייעוץ אישי ומקצועי בנושא?

אתה מוזמן ליצור עימנו קשר ונשמח לסייע ולהציע לך מענה ופתרון מקצועי בנושא על פני כל שעות היממה. הפניה אינה כרוכה בהתחייבות כל שהיא מצידך.

בטלפון: 077-5006206 או בנייד: 052-6885006

בדוא"ל: office@dok.co.il

או מלא את הפרטים בטופס הבא ונחזור אליך בהקדם:

הפניה הינה ישירות אל עורכי דין פליליים במשרד. עורך דין פלילי מטעמנו יחזור אליכם בהקדם.


נושאים קשורים מהפורום המשפטי
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
זאם | 14:48 29/01/2017
משפט פלילי ללא פסק דין במשך שנים
עו''ד אלעד שאול אלבז | 13:08 07/02/2017
ביטול משפט פלילי
יצחק | 08:13 14/10/2016
ביטול משפט פלילי
עו''ד אלעד שאול אלבז | 18:53 14/10/2016
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
גילי | 21:37 28/11/2014
חוסר וודאות לגבי משפט פלילי
עו''ד איילון בירנבוים | 06:59 02/12/2014