צו איסור פרסום

פרסום שמו של אדם בעקבות חקירה פלילית עלול לפגוע אנושות בשמו הטוב ולגרום לו לנזק בלתי הפיך. זכות הציבור לדעת ופומביות החקירות הן בעלות חשיבות רבה ומשמעותית, עם זאת על בית המשפט לאזן בין עוצמת החשד לבין הפגיעה הצפויה בחשוד ובאיזון הזה נשקלים חומרי החקירה, השלב אליו הגיעה החקירה, הצורך בפניה למתלוננים נוספים ועוצמת הנזק הצפוי להיגרם לחשוד.

סעיף 70(ה1)(ה) לחוק בתי המשפט קובע את גדרי סמכותו של בית המשפט לאסור את פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה כדלהלן:

“בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום; הורה בית המשפט על איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת”.

בנוסף, על פי חוק בתי המשפט חל איסור לפרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום במשך 48 שעות לחקירתו או עד סיום הדיון הראשון שהתקיים בעניינו לפני שופט (בדרך כלל הכוונה היא לדיון מעצר), לפי המוקדם מביניהם. לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות.

מטרתו העיקרית של האיסור היא לאפשר לחשוד למצות את זכותו לפנות לבית המשפט ולבקש את איסור פרסום שמו, ובכך לצמצם מצבים בהם שמו של החשוד מתפרסם עוד בטרם הספיק לבקש את איסור הפרסום.

עו”ד אסף דוק סוקר במאמרים הבאים אודות אופיו ומהותו של צו איסור הפרסום, התנאים להוצאתו, על מי הוא חל ומה עונשו של אדם המפר אותו.